מבחן נעלי סקרפה לריצת שטח Golden Gate ATR

סקסאפיל ועיצוב

הנעליים של סקרפה לא בולטות במיוחד בעיני. חלק מכך נובע מהעובדה שאין להם לוגו מותג אייקוני מוכר לעיניים שלי בצד הנעל. כשאני מביט בצד של סאקוני, אדידס, נייקי ואחרים אני יודע את זה מייד. יש כיתוב Scarpa בצד הנעל, אבל הוא בצבע מתון ואחרי שהיא מתלכלכת בריצת השטח בקושי מבחינים בו. יש פה יותר צניעות, שזה דווקא וייב שאולי מתאים לרצי שטח.

יש להם קו עיצובי קונסיסטנטי, לא משעמם אבל גם לא אקסנטרי. בוא נאמר שחזירי הבר לא יתחילו לשעוט לכיוונכם רק בגלל בולטות עיצובית. זה יותר ברמה של הרמת ראש איטית של פרה בשטח מרעה לראות מי עובר פה ליד. אבל הכחול-שחור הזה יפה והוא קנייה בטוחה שתתאים להרבה סטים של בגדים.

גפה עליונה מאווררת במיוחד

סעיף נוסף בהתאמה מושלמת לקהל הישראלי הוא רמת האוורור של הנעל הזו. הפעם יש פה רשת דקיקה ממש עשוי מבד נושם מ TPU film עם Micro Suede. יש מעבר מצפיפות והגנה גבוהה יותר בחלק האחורי לרשת דקיקה ושקופה מלפנים, כזו שהאור עובר דרכה ורואים את צבע הגרביים מתחת. זה מעולה, כמעט יתרון מוחץ לרץ הישראלי בחום והלחות הבלתי נסבלים שלנו. 

למרות דקיקות הרשת היא מרגישה חזקה ובעלת פסי קישור בין אזור השרוך לסוליה, שסקרפה מציינת שעוצבו בהשראת כבלי התליה של גשר הזהב בסן פרנסיסקו (אני חייב לנסוע לבדוק את זה שם, בשטח). הם תורמים להתאמה של הקשירה והשפעה נכונה שלה על המתח וההצמדה לרגל. ברור שהיא בנויה לעמוד בהטרדת יער ושטח. 

התאמה ומבנה

סקרפה נוטה להיות בעלת התאמה המחייבת מידה אחת מעלה אצל רצים רבים. בחלק האחורי היא מאופיינת במעטפת עקב הדוקה שנצמדת לרגל, דבר שאני מאוד אוהב. היכולת של הנעל להיצמד הדוק מהעקב ועד לפני האצבעות קובע הרבה. נעל חופשית מדי בחלק האחורי לא תוכל להיות דינמית ותהייה חלשה יותר במשטחים מאתגרים וריצה טכנית. 

בחלק של האצבעות יש כל מני גישות ליצרנים שונים, פה קופסת האצבעות רחבה יותר אבל לא מוגזם כמו באלטרה. המבנה הכללי מהעקב לאצבעות ישר יחסית, כלומר אין הקשתה אלכסונית משמעותית בצד החיצוני של הנעל (מהזרת אל הבוהן). עדיין, אם יש נקודה שקצת מייצרת אצלי מגע היא שם בזרת, אבל זה היבט שהוא תלוי מבנה אישי של כף הרגל שלכם ושונה לגמרי מרץ לרץ. 

לשון תפורה ומשולבת עם פתח גרב מניאופרן

הגפה העליונה עשויה ללא תפרים (Seamless). אתם יכולים לראות בתמונה שכל הפתח הוא אחוד, וסוגר את הרגל במעטפת שממשיכה מאזור השרוכים ברציפות אל מפתח הרגל. הקטע פה הוא שימושיות לשטח: זה מפחית משמעותית את יכולת חדירת האבנים פנימה. אבל לא רק: זה פשוט נוח ונעים יותר מלשון רגילה, לא זז ויש פחות אלמנט לסדר בנעל. סקארפה קוראים לזה Sock-fit LW, וזה עובד מצוין- עשוי שילוב של ניאופרן רך, אלסטי ונעים עם חיזוקים. הכניסה והיציאה לנעל מאוד קלות ואין התנגדות. שליפת הרגל החוצה עם שימוש ברצועת הלולאה התפורה מאחור נוחה במיוחד.

אבל מצאתי חסרון מסוים גם בניאופרן הזה- שכן הוא עולה גבוה יחסית. הסקרפה מתאימה יותר לגרביים גבוהות. בריצה עם גרב נמוכה יחסית, חיזוק הלולאה האחורית בצד הפנימי של גרב הניאופרן שפשפף קצת את גיד האכילס שלי. כמנהל מוצר אני מציע שיפור: תוציאו את הלולאה מחוץ לניאופרן והשאירו רק ניאופרן במגע עם הרגל. זה משהו שלא הרגשתי בכלל בגרב ה Crew של פינגווין דוג’ו שהיא צפופה, גבוהה ואיכותית, אבל בגרב דקה (כמו שהרבה מחברי רצי הכביש אוהבים) זה הורגש ושפשף.

השרוכים

השרוכים עשויים בד רך והם נסגרים מעולה ללא פתיחה. זה שהשריכה נעשית פעם אחת בתחילת הריצה בלבד בלי ההתמודדות המעצבנת של קשירה חוזרת בגלל התרופפות זה נהדר. הרי אין דבר שנוא יותר משרוכים שנפתחים! גם קל מאוד לנהל את ההצמדה של הנעל לכל הרגל, וזה מייצר התאמה נהדרת, בלי נקודות לחץ. 

אבל יש לי ביקורת מסוימת: הם מתאימים יותר לייעוד המרכזי של הנעל, ריצת דרכי ג’יפים ושטח קל. בסבך קוצני של חורש ארץ ישראלי טיפוסי, הקוצים הכדוריים הקטנים והמעצבנים נתפסים בהם די בקלות, והוצאתם משחררת שוונצים קטנים. השרוכים גם די ארוכים ואין פס גומי שקולט אותם באמצע הלשון. בריצת שטח גס, כדאי להשחיל אותם מתחת לעצמם כדי שלא יתפסו בענפים – וכדאי להפעיל פה את טיפ קיצור השרוכים הארוכים שחשפנו בסרט בעבר.

הסוליה המרכזית

אני במסע ארוך לאתר את הנעל עם השיכוך האופטימלי עבורי. זה מאוד מתעתע כי מתרגלים כמעט לכל סוג של שיכוך. אבל יש הבדל גדול בין נעל לנעל, ואני בד”כ לא מרוצה. ברוב הנעליים שבחנתי ורצתי איתן זה לא בדיוק כמו שאני מחפש, לרוב בגלל רכות יתר. התעתוע הוא כזה שאתה מבין את זה רק אחרי המבחן או אם תחליף במהלכו זוגות Back to back כדי לחוש בדיוק את הפידבק מהקרקע. זה בדיוק מה שעשיתי עם 2 זוגות השטח שאצלי היום ממבחנים קודמים: הסאקוני אנדורפין שטח והסלומון אולטרה גלייד. יש לסייג ולאמר שהסאקוני מתיישבת על סגמנט אחר של נעל הרבה יותר מסיבית וחזקה לתנאים קשוחים אבל הסלומון מתחרה קרובה למדי. 

הסוליה של הסקרפה עשויה EVA בתשלובת ייחודית עבורם. הכוונון של הסוליה נעשה עם מרקו דה גספרי- אלוף העולם 5 פעמים ב Mountain Running ומנצח מרוצים רבים בסדרת Skyrunner. הוא לא מוכר במיוחד לרץ הישראלי אבל הוא אגדת הרים אמיתית. אחד מהיחידים שאיים על קיליאן ז’ורנה במירוצים וגם עבד קודם כמנהל הנבחרת של הוקה בריצת הרים. החלק המרכזי והקדמי שלה צפוף יותר. החלק הכחול בצורת גל שבאמצע הסוליה נקרא i-Respond. זהו מקטע חומר בצפיפות גבוהה שבנוי להגיב טוב יותר לקיפול הרגל בנקודת השחרור שלה מהקרקע ולייצר רספונסיביות. החלק הלבן הוא בצפיפות נמוכה יותר ומיועד לספק את הרכות.
היא מרגישה כאמור מאוזנת- במקום אמצעי בין השליטה לרכות. היא רספונסיבית, והיא משרת ביטחון בחלק הקדמי בנחיתה. אין שקיעה גרועה בצד אחד של הרגל בגלל רכות יתר, יש יציבות אבל זה לא על חשבון רכות כללית. היא נעימה ובשליטה.

התחושה בין דרכי עפר לסינגלים טכניים

בין שלושת הזוגות שהזכרתי פה הסאקוני הכי קשוחה, הסקרפה באמצע עם נטייה קרובה יותר לצד הרך וסולית הסלומון הכי רכה. יחד עם זאת בגפה הסלומון והסקרפה דומות בגמישותן ושתיהן מגיבות לתנועת הרגל וקיפולה ב”גייט” לפני הזינוק. לפני שאתם רצים להעדיף רך אומר שיש לזה מחיר: רכות מורידה מהיציבות והשליטה. הרכות מעידה לפעמים על סוליות עם אורך חיים קצר יותר שנדחסות, על בעיות שקיעה אם יש לכם פרונציה, והן פחות טובות בריצה טכנית ודינמית מאוד עם שינויי כיוון ואגרסיה. 

הסקרפה יושבת במקום מצוין באמצע מבחינת הסוליה, אבל גמישה ומגיבה לתנועת הרגל בתחושה הכללית – וזה נהדר מבחינתי. במקטעים הטכניים אכן הרגשתי מעט מגבלות איתה בדיוק בהתאם לייעוד: היא עושה את העבודה מצוין בשטח זורם, אך אינה מושלמת בסביבה טכנית. בכללי נאמר: רכה ומפנקת מבלי לאבד ריספונסיביות. מתאימה לריצות ארוכות. 

האחיזה של הסוליה התחתונה היתה מצוינת בכל המצבים ולא באחיזת סוליה תחתונה המגבלה. זה יותר התכנון סביב גובה הסוליה והרכות שלה, שהוא נהדר לריצות אימון במגוון מצבים, אבל מוריד קצת במצב הקיצון הטכני. עבור סביבה כזו אעדיף נעל למרחקים קצרים יותר, סוליה נמוכה וקשיחות גבוהה יותר- ובעתיד אני מקווה שאוכל לבדוק דגם אחר של סקרפה: Scarpa Ribelle Run שמיועד בדיוק לשם כך. בריצה אלכסונית בשיפוע צד ובירידות תלולות, הרגשתי שהרגל אינה מוחזקת חזק במיוחד. התוצאה היא קצת חוסר בטחון ומהירות בנקודות כאלה. יחד עם זאת גם בטכני, יתרון הרכות הורגש בקפיצות ונחיתה ממדרגות שם כן נהנתי מהשיכוך.

אחד הדברים המפתיעים בתחושה בריצה גב-אל-גב בין הסלומון לסקרפה הוא שהסוליה שלה מרגישה מעט יותר עבה מהסלומון ומעט יותר ריספונסיבית, למרות שעל הנייר סוליית הסלומון גבוהה יותר. הריצה איתה בשבילי עפר וכורכר, במיוחד קשיחים יותר, היתה נהדרת. בחול רך יותר שוב הרכות הכללית הצטרפה לרכות המשטח וגם שם הייתי רוצה נעל קשיחה ובעלת הרבה פחות שיכוך.

הריצה הארוכה ביותר שרצתי איתה היתה ריצת 15 ק”מ באזור נחל קטלב בהרי ירושלים עם שפע של מצבי סלע, זוויות, מדרגות ואתגרים וכ 500 מטרים מצטברים. התחושה בסוף הריצה היתה של נעל שתתאים גם ל 30 ומעלה, זה רק אני שלא מתאים לריצה כזו כעת, הנעל יכולה… לא היו בכלל כאבי רגליים ותחושת אימפקט מצטברת כזו, מהסוג שמתחילים להרגיש בנעליים קשות כשמותחים איתן את המרחקים. 

סוליה תחתונה מ- Supergum

הסוליה התחתונה מפתיעה בענק. במיוחד כשרצתי על אספלט, שם אתה מצפה להרגיש את הבלטים מפריעים למגע ולתנועה. אבל לא: זה לא קורה. החומר הייחודי של סקרפה- תרכובת גומי שהיא פיתחה בשם Supergum הנה דביקה להפליא והרגישה מעולה. בחנתי בקיץ אבל כאלה סוליות בד”כ גם מספקות אחיזה מעולה ברטיבות, וזו גם הטענה של סקרפה עצמה. אם כי יש לדעת שהדביקות והרכות הזו באות בד”כ על חשבון עמידות לשחיקה: או שזה יהיה קשה ודביק פחות וגם יחזיק יותר ק”מ או שישמור על אחיזה מעולה. האפשרות של הנעל הזו לזרום בין כל המשטחים בנוחות היא טובה מאוד, בהחלט מעל למקובל. 

כשעומדים בחנות בהתחלה, מרגישים את הרוקר של הסוליה. בד”כ בריצה בנחיתה הסוליות נמעכות במידה שהרוקרים האלה לא ממש תופסים מים בעיני (אלא אם יש חיזוק קרבון די משמעותי), אבל לאחר מכן, בשטח, זו ההתרוממות וההקשתה שחושפת את הסוליה התחתונה ובלטיה לבלימה בירידות. הבלטים ממשיכים שם כאילו מביטים לאחור כששמים את הנעל על משטח ישר, אבל בירידה תלולה בנחיתה זה מה שיפגוש את הקרקע וישמר את היכולת להאט. 

במבט על אזורי הסוליה התחתונה מגלים סיפור שלם של איזורים בעלי צפיפות וייעוד שונה זה מזה. בחלק הקדמי בצד בלטים לאחיזה מקסימלית, במרכז שסעים שמאפשרים לסוליה להתקפל, בחלק האחורי מרכיבי יציבות ומבנה ובצד הפנימי מאחור בלטים לאחיזה ובלימה בצד פנימי, וזרימה בצד החיצוני:

סיכום: סקרפה Golden Gate ATR

מצאתי בסקרפה גולדן גייט נעל נהדרת שמחזיקה את הרגל הצרה שלי צמוד בחלק האחורי אבל משאירה אוויר באצבעות. נעל עם שיכוך מצוין שאינו רך או קשה מדי. הסוליה הגבוהה מגנה מהאימפקט ומתאימה למשטחים קשים, ולמרחקים ארוכים. היא רכה לתחושה וגמישה ונעימה, ורצים שאוהבים להרגיש השפעה על הנעל שלהם יתחברו אליה. נקודת הצטיינות בולטת היא הסוליה התחתונה הדביקה במיוחד וכן, הרשת העליונה שהיא מהמאווררות ביותר שנתקלתי בהן, מהסוג השקוף המתאים לקיץ ישראלי. 

היא יכולה להתאים גם כנעל הליכה לטיולים של כמה שעות ללא משקל רב על הגוף, אולם לטעמי אחד הדגמים היותר קשוחים יתאימו יותר כנעל טיולים במיוחד עם תיקים ומשקל על הגב.

על מה אני יכול להתלונן? יש כמה דברים עיקריים והמשמעותי ביותר הוא גובה החלק האחורי באיזור האכילס והתפר בחלק הפנימי שלו, שיוצר שפשוף בגרביים דקות. אולי אפשר להוסיף גם שרוכים ארוכים וצמריריים מדי.

זו נעל מצוינת, מגוונת במיוחד, בעלת טווח רחב של שימושים, מרחקים ומשטחים. הבסיס העיקרי שלה יהיה אימונים ארוכים לאירועי המטרה הישראליים המורכים בהם תבלו על כורכר זמן רב. אבל מדי פעם כשתרצו לצאת לריצת טרייל, היא תגיב ותהייה סבירה גם בריצה טכנית – לא לקצה, אבל מספיק למי שמגוון משטחים וריצות ארוכות בנוחות, וגם בחום הישראלי, הן המטרות שלו. 

אהבתם את הכתבה? הצטרפו לניוזלטר השבועי:

הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:

מאשר משלוח פרסום ועדכונים

 

יתרונות

• שיכוך מעולה ותחושה נעימה ומדויקת שלו בריצות ארוכות
• אוורור מעולה
• אחיזה מרשימה, גם בשטח וגם באספלט
• “גרב” הניאופרן מונעת כניסת אבנים
• טווח שימושים רחב

חסרונות

• לקצה הקיצוני של טרייל טכני ולחול, תרצו סוליה נמוכה יותר וקשיחות כללית גבוהה יותר
• גרב הניאופרן מעדיפה גרב גבוהה ועבה בגלל התפירה מאחור
• לולאה אחורית תפורה בצד הפנימי של הנעל יכולה ליצור שפשוף

מאת: גיא חלמיש

שתפו את הכתבה עם הכפתורים פה למטה: