רק לפני שנתיים עשינו כתבה על סגירתו של מרתון טבריה האגדי – הוותיק משלושת המרתונים העיקריים המתקיימים בארץ. המרתון בטבריה היווה את אליפות ישראל הרשמית למרתון והגיעו אליו רצים מכל העולם. השנה הוא התקיים זמן מאוד קצר לאחר הפסקת המלחמה בצפון. הוד קליין רץ ונהנה מחגיגת ריצה והפקה איכותית.
עד לרגע האחרון בכלל לא היה ברור שהמרתון יתקיים, שכן הפסקת האש בלבנון נכנסה לתוקפה בסה"כ כחודשיים לפני שהחל. אני מקווה שהמרתון מסמן את חזרתם של המרוצים ללוח תחרויות מלא ב 2025, והמשתתפים הרבים שהגיעו (רבים מהם שנרשמו ברגע האחרון, ודאי מחשש ביטול), מעידים על הגעגוע החזק לנורמליות וחזרה לריצה.
התגעגעתי, אז באתי
התעוררתי היום במצב רוח חגיגי – מרתון טבריה, שלא התקיים מזה שנתיים ועתידו היה לוט בערפל, חזר סוף סוף. הציפייה לרוץ שוב במרוץ שבו הכל התחיל עבורי בעולם הריצה מילאה אותי התרגשות. אפילו אני, שכבר ראיתי הכל בריצה, לא יכולתי להישאר אדיש. מרתון טבריה היה מאז ומתמיד אחד המרוצים המרכזיים בארץ, יעד קלאסי למרתון ראשון בזכות התוואי השטוח, המסלול הרחב והנוח, וכמובן – הנוף הקסום של הכנרת שמלווה אותך לאורך כל הדרך.
השנה לקחו על עצמם להפיק את המרוץ מרתון ישראל – בשיתוף winner, עיריית טבריה, משרד התרבות והספורט, משרד התיירות, איגוד האתלטיקה הישראלי, מי עין גדי והפועל. כ 6000 רצים השתתפו במקצים השונים, למרחקים של 5 ו 10, חצי מרתון ומרתון. את חצי המרתון הזניקו ב 6:29 כתזכורת לשעה בה התחילה המתקפה ב 7.10. המרתון הוזנק בשעה 7:10 כתזכורת ל 7.10.
הכניסו מייל פה וקבלו כתבות פעם בשבוע:
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
מאשר משלוח פרסום ועדכונים
רגע לפני הזנקת מרתון טבריה
השנה חולקו הערכות בשני מוקדים נפרדים – מודיעין, עבור רצים מהדרום והמרכז, וטבריה, שבה התקיימה חלוקה לאורך יומיים. מתחם חלוקת הערכות היה מרווח ומאורגן היטב, וחלוקת הערכות ביום חמישי אחר הצהריים התנהלה בצורה יעילה וחלקה, ללא תורים או עיכובים מיותרים.
הערכה הכילה מספר חזה ושבב מדידה, מדבקה מעוצבת לרכב עם מס המקצה וחטיף חלווה. כל מי שחשק בחולצת המירוץ יכל לרכוש חולצת איכותית של פונקייר ב 50 ש"ח (הגיבו בתגובות לכתבה- האם לדעתכם חולצת מרוץ במרתון צריכה להיות חלק מהערכה בעלות המקורית או שלגיטימי לבקש סכום נוסף עבורה?)
ביום חמישי ערב המירוץ התקיים אירוע פתיחה (בתשלום נוסף) בנוכחות אנשי העוטף, רצי בארי, רעים ושדרות. בערב הפתיחה הוקירו כבוד גם לנילי אברמסקי אלופת ישראל לשעבר. באירוע התקיים תדריך רצים, הוקרן הסרט שחר אדום והיתה ארוחת פסטה מסורתית.
על קו הזינוק
נקודת הזינוק של המירוץ חזרה למקומה כבימים עברו ברחוב הגליל כיכר הבנים. את המרוץ הינחו ביד רמה הכרוזים יעל מקל ורוני יבלונסקי. זכיתי לחוות רק את ההזנקה למקצה חצי המרתון שהייתה מרגשת במיוחד:
לבמה אשר הוקמה ליד שער הזינוק, עלו מיטל וייס בת זוגו של אבא של רומי גונן, אשר נמצאת עדיין בשבי החמאס. מיטל רצה בכל הארץ ריצות קצרות וכלה בריצות אולטרה להעלאת המודעות להשבתה של רומי ושל כל החטופים, הפעם היא השתתפה במקצה המרתון.
עוד הוזמן לבמה ניר כהן הוא מפיק המרוצים שנפצע לאחרונה בשירות מילואים בלבנון ונמצא בתהליך שיקום. עלתה גם אור אלמקייס היא חובבת ריצה שרצה חצאי מרתון ועבדה בנובה. בזמן המנוסה אור נורתה ברגלה אך המשיכה לרוץ עד שנאספה ונלקחה לטיפול רפואי.
את הרצים ברכו מנכ"ל ווינר וראש עיריית טבריה, שהוסיפו מילות עידוד ואיחולים להצלחה. רגע לפני הזינוק, הופרחו לשמיים 100 בלונים צהובים, ובכל מקצה נוסף חזר הטקס המרגש עם 100 בלונים נוספים.
לפני הזנקת מקצה המרתון, חגית יאסו – כוכבת "כוכב נולד 9" – עלתה לשיר את התקווה. חגית, שיצאה לרוץ בבוקר ה-7 באוקטובר וניצלה בזכות תושייתה, איבדה באותו יום טרגי ארבעה מחבריה לקבוצת הריצה. הופעתה הייתה טעונה ומלאת עוצמה, ולאחריה היא עצמה השתתפה בריצה.
מקצי ה-10 וה-5 קילומטר הוקדשו לזכר הנופלים, ובמסגרתם רצו חיילים לזכר חבריהם, מה שהעניק למרוץ רובד נוסף של זיכרון והנצחה
הפרחת 100 בלונים בעד החזרת 100 חטופים
יצאנו לדרך
בדיוק ב-6:29 הוזנקנו, לאורו של השחר המתעורר ששטף את הכנרת שבשמאלנו בגווני כתום מרהיבים. מזג האוויר מעולה לריצה – טמפרטורות קרירות, שמיים נקיים ורוח קלילה מבשרים שזו הולכת להיות ריצה כיפית.
מסלול חצי המרתון מוביל אותנו בציר הלוך-חזור עד צומת צמח, כשבדרך חזרה רצים בצדו השני של הכביש. כיוון הריצה מזרחה, והשמש שעולה לאיטה מקדימה אותנו, מוסיפה אור זהוב ורך למרוץ.
הכנרת נותרת שלווה ורגועה, והצלילים היחידים מסביב הם תיפוף הרגליים על האספלט, נשימות הרצים והשיחות ביניהם. רק לפני חודש, באותו האזור, קולות המטוסים בשמיים מילאו את האוויר. המעבר לקולות הריצה האלה מרגיש כמו שינוי חיובי ומרענן – כמעט כמו נשימה עמוקה של תקווה.
כבר באזור הקילומטר השני חיכתה לנו עמדת מים ראשונה, עם מתנדבים נלהבים שהגישו לנו בקבוקי מים במהירות וביעילות. מיד אחריה הגיעה עמדת התקליטן הראשונה, שדאגה להכניס אותנו לקצב עם מוזיקה מקפיצה ומלאת אנרגיה.
בערך כל 3 קילומטרים חיכתה לנו עמדת מים נוספת, ובקילומטר השמיני הגיעה הפסקת רענון מושקעת במיוחד – הזנה עשירה שכללה בננות, תמרים, בייגלה, חלווה ומשקה איזוטוני. זה היה בדיוק מה שהיינו צריכים כדי לחדש אנרגיה ולהמשיך הלאה במרץ.
עמדות מוזיקה נוספות ליוו אותנו בדרך – אחת בקילומטר הרביעי והשנייה בדיוק בנקודת הסיבוב בכיכר בצומת צמח, עם מוזיקה מרימה ששמרה על המורל.
במרוצי כביש, ובמיוחד במרוץ כמו טבריה, עם מסלול רחב, מישורי וישר לאורך זמן, תמיד יש הזדמנות לראות את הרצים מתרכזים בריצה שלהם. עבורי, זה זמן נהדר להתבונן במגוון סגנונות ותכנון הריצה של אחרים – ממי שמתחיל בקצב שיא ועד למי שמתנהל במתינות. זהו מגוון מרתק שמספר את הסיפור של כל רץ. אל תפסידו את הכתבות הבאות – הצטרפו אלינו פה:
קבלו את הכתבות ברגע שהן יוצאות:
לחצו פה לקבוצה השקטה שלנו בווצאפ
הריצה משקפת גיוון אנושי
בזינוק, כמו תמיד, חלק ניכר מהרצים שועט קדימה בהתלהבות. אבל ככל שהמרחק עולה, התמונה משתנה – אותם פותחים מהירים מדי מתחילים להאט ולהישאר מאחור, וההתלהבות של ההתחלה מתחלפת במאבק להחזיק קצב.
בסיום, לעומת זאת, אני נתקל באחרים – אלו שפתחו לאט מדי, שימרו יותר מדי כוחות, ולא הספיקו להאיץ בזמן. זה תמיד מרתק לראות איך ניהול הקצב משפיע על התוצאה ואיך כל רץ מתמודד עם האתגר של למצוא את האיזון המושלם.
הדבר הכי מעניין הוא סגנונות הריצה – הם מגוונים ומשעשעים כאחד. יש את אלו שרצים כמו איילות, מרחפים על המסלול כאילו כוח המשיכה לא חל עליהם. יש את הבחור שנראה כאילו הוא רץ בהילוך איטי, אבל איכשהו שומר על קצב מרשים. יש את האצנית שרצה על קצות האצבעות, כאילו היא מדלגת על עננים.
ואז יש את ההוא שרץ עם ידיים שמתנפנפות לכל הכיוונים, וכל שנותר לכם זה לחמוק ממכת אגרוף מקרית. וכמובן, את האצניות שעוצרות בכל עמדת מים להצטלם כאילו הן במסיבת טבע, ואת התקליטנים שמביאים איתם רמקולים בווליום של מועדון, כי למה לא? הרשימה עוד ארוכה, ובקרוב – כתבה מיוחדת על מאותגרי סגנונות הריצה. אל תפספסו!
בכל זאת יש עליה קטנה
ההגעה לצומת המושבה כנרת, יחד עם העלייה הקטנה שמחכה לנו שם, מחזירה את תשומת הלב למסלול ולמאמץ. העלייה מסתיימת בדיוק מול תיכון בית ירח, ומשם הדרך מתגלגלת מטה אל הגשר מעל נהר הירדן. לאחר מכן, חולפים על פני קיבוץ דגניה, נושמים את האוויר הצלול, וממשיכים הלאה לנקודת הסיבוב בצומת צמח. זהו רגע של תחושת הישג – חצי דרך כבר מאחורינו!
באזור הקיבוצים דגניה ובקרבת צומת צמח חיכו לנו תושבים נלהבים, שעמדו בצידי הדרך, קראו קריאות עידוד, ומחאו כפיים בהתלהבות. האנרגיה החיובית שלהם נתנה דחיפה משמעותית לכל הרצים.
לאחר שזכינו ליהנות מזריחתה המדהימה של השמש, הגענו לכיכר בצומת צמח, הסתובבנו, ופנינו מערבה בדרכנו חזרה לנקודת הסיום. השמש שכבר עלתה לגובה התחילה לחמם את האוויר בעדינות, והאווירה הפכה נינוחה יותר לשמחתנו. במהלך הדרך חזרה, חלפו על פנינו רצי המרתון בזה אחר זה, בדרכם לנקודת הסיבוב שלהם באזור עין גב – מפגן מרשים של ריצה ונחישות.
בדרך חזרה אל נקודת הסיום
לקראת סוף המסלול הצטרפו אלינו גם רצי ה-10 קילומטר, ובכדי למנוע עומס על שער הסיום, כוונו רצי חצי המרתון לשרוול סיום נפרד.
כנהוג בכל מרוץ, ברגע שעברנו את שער הסיום חיכו לנו מדליה נוצצת ובקבוק מים לרענון. לרצי חצי המרתון והמרתון הוקמו מתחמים ייעודיים עם כיבוד עשיר כדי להתאושש ולהתרענן.
מתחם האקספו היה חגיגה של צבעים ומותגים, וכלל מבחר רחב של נעלי ובגדי ספורט מהחברות המובילות – מקום מושלם לשיחה עם חברים ולחיפוש אחר הפריט הבא למלתחת הריצה. שיחה שערכנו עם אוראל משעוני Coros ונעלי True Motion גילתה לנו שהיה אקספו מעולה. שוב אולי ביטוי של העדרן של התחרויות והצורך בפיצוי – היה גם מירוץ נוסף – אל שקיות וציוד הספורט, אנשים פינקו את עצמם בהצלחה רבה וכרטיס האשראי חגג.
מרתון טבריה – הוחזרה עטרה ליושנה
חזרתו של מירוץ חשוב בסצינת המרוצים הישראלית הינה רגע משמעותי עבור עולם הרצים. מרתון טבריה השנה נתן מקום לאנשים אשר חוו את השנה האחרונה בצורה קצת שונה, קשה, וסיפק לרצים תקווה.
מעבר לרגעים המרגשים והמחוות המיוחדות, המרוץ הופק ברמה מקצועית גבוהה: חלוקת ערכות מסודרת, סימוני מרחק מדויקים, עמדות מים והזנה מאורגנות היטב, ומתנדבים שהשקיעו את הלב והנשמה. לסיום, רצי החצי והמרתון נהנו ממתחמים מפנקים שהוסיפו לחוויית האירוע הנפלאה.
מאת: הוד קליין
