זה בכלל לא טריוויאלי: סובב עמק הצליח להתקיים השנה למרות המגבלות וכל ביטולי המרוצים סביבו. האם 100 ק”מ הספיקו לנציג ראנפאנל להתרשם מהמרוץ?
מאת: טל בכר
צילום: ערן ירדני וסובב עמק
שאפו לגולדפיש שהצליחו להרים מרוץ תחת קורונה
יאמר לזכות מארגני סובב העמק, חברת גולדפיש, שהם נלחמו כמו אריות בכדי שהמרוץ הזה ייצא לפועל. בזמן שמרוצים רבים אחרים בוטלו כהרף עין, גולדפיש התעקשו והצליחו לתאם מול כל הגורמים. אמנם עשו זאת בדחייה של 7 שבועות, אך היה ניכר שחשוב להם לקיים את האירוע הזה, ולמרות כמה “כמעט ביטולים”-המרוץ התקיים כמובטח.
דיברתי עם שחר מנע מגולדפיש המפיקה, מתוך סקרנות גדולה: איך הם הצליחו לעשות את זה בזמן שכל המרוצים האחרים מתבטלים?
איך קיבלתם אישור מלא של משרד הבריאות?
שחר: “היו מאמצים רבים עם תמיכה רבה של המועצה המקומית והמשטרה המקומית שאיפשרו מתווה שניתן לעמוד בו שבמקומות אחרים בארץ לא נותנים. הם קודם כל סיפקו פתרונות לפני שאמרו “לא”.”
ראנפאנל: זה אומר שגם הביטוח לדברי ההפקה היה רגיל, מלא וכיסה אותה כרגיל. אנחנו חייבים לאמר שאפו ענק לגולדפיש: כאשר בכל העולם ובארץ מבטלים מרוצים כמעט בלי מאמץ, משהו פה בהפקה הזו עבד אחרת.
מה היה שונה פה שאפשר את קיום המרוץ?
שחר: “הרבה גמישות מחשבתית ויציאה מאזור הנוחות והדברים שרגילים להם: קפסולות, ללא מתחם מרכזי סטנדרטי, היגיינה…
האם כל המרוצים שלכם יחזרו לפעול כך?
“סובב עמק הוא פלטפורמה אפשרית וצריך עוד מקומות כמו המועצה האיזורית מגידו שאיפשרו את זה ככה”.
ראנפאנל גם בטלגרם: הציצו בזה פה!
מזג האויר היה מושלם: קר, אך לא קפוא
ירד גשם ביום לפני המרוץ, אז היו כמה שלוליות בוץ פה ושם, לא משהו יותר מדי חלק או נדבק לנעליים. היו חלקים קטנים בהם היה צריך להיזהר מעט, לא משהו קריטי או מעכב יותר מדי.
כל המקצים הארוכים של סובב עמק בנויים על כמות הסיבובים, כשכל סיבוב הוא כ33 ק”מ. כל סיבוב מורכב בעצם משני מעגלים-אחד מזרחי, והשני צפוני. מי שעושה את מקצה 33 יוצא לסיבוב אחד. מקצה 66-שני סיבובים וכן הלאה.
בכל זאת הגענו למרות הכל
אחרי שבשנה שעברה רצתי את מקצה ה66 ק”מ (קראו כאן) חזרתי עם עם תחושה שיהיה רק טבעי ששנה אחרי אעלה שלב וארוץ את מקצה ה-100 קילומטרים. חישוב זמני ריצת ה-66 שלי מול הקאטאוף של מקצה ה-100 הביאו אותי להבנה שזו אכן משימה ברת ביצוע, ונרשמתי זמן קצר מאוד לאחר סיום המרוץ בשנה שעברה. במהלך כמעט 14 החודשים שעברו בין סובב עמק 2019 לבין סובב עמק 2020, העולם, איך נאמר בעדינות, השתנה.
לאחר הסגר הראשון שנאכף בצורה סיזיפית על רצים, ראיתי כל הזדמנות ליציאה לאימון כהזדמנות פז. הפן החיובי היה שהחשיבות של כל הריצות-אמצע השבוע ובייחוד סוף השבוע, זינקה פי כמה. לאחר שהותר שוב לרצים לצאת ולהתאמן, תפסנו כל שעת ריצה בשתי ידיים. אין תירוצים.
ביטול אירועי הריצה הביאו לכך שעשיתי כמה וכמה אולטראים וריצות שטח ארוכות בצורה עצמאית תוך הקפדה על בטיחות ולוגיסטיקה. הכל התבצע בצורה חלקה ולמדתי המון על איך “לארגן” מרוץ שכזה.
באוגוסט הלכתי למעבדה המטבולית וטיפול תזונתי ארוך טווח אצל צחי כנען לאחר שקראתי את הכתבה של ודים לינצקי ושוחחתי איתו מעט על כך. צחי אינו רק דיאטן קליני, אלא גם טריאתלט מנוסה.
במפגש הראשון עם צחי יצאתי כ-111 קילו בשקילה. לאחר כארבעה חודשים הגעתי לכ-104 קילו, עם ירידה מעודדת באחוזי שומן. צחי אירגן לי תפריט יומי קל לאכיפה וללא רעב, שכלל גם תזונה מיוחדת לפני ותוך כדי ריצות ארוכות. הירידה האיטית יחסית היתה בעקבות הסגר והעובדה שאני עובד מהבית. לו היינו בשגרה, ברור שהירידה היתה מהירה בהרבה. זמני הריצות שלי השתפרו פלאים בעקבות ההנחיות שקיבלתי ממנו.
מבחינתי האישית קרו דברים רבים שהעמידו את היציאה שלי למרוץ בסימן שאלה: קרוב משפחה שחלה בקורונה ושלח אותנו לבדיקות וכמעט בידוד, התקררות שבגינה איבדתי את הקול מספר ימים לפני המרוץ והגרוע מכל-פקק ענק בכביש 6, אשר כמעט גרם לי לאחר למרוץ. למרות שיצאתי במרווח כפול מזמן נסיעה רגיל הגעתי בחמישה לשבע-חמש דקות לפני ההזנקה!
טל בכר כותב הכתבה אחרי 100ק”מ (צילום: ספי כנעני בכר)
כל הציוד שלי היה כבר מאורגן, אז לאחר בדיקת הציוד והשארת ציוד הספייר במתחם האולטרה-יצאתי עם כולם.
בחישוב גס, לפני תחילת המרוץ רצתי את הסיבוב של סובב עמק כעשר פעמים, כולל ריצות הכנה של המארגנים+עצמאיות ומקצה ה-66 של שנה שעברה. לפיכך, הכרתי את השטח טוב. הכרתי את נקודות הברבור האפשריות, והיתה לי אסטרטגיה טובה מבחינת עליות וירידות ומתי לתת יותר ופחות.
שני הסיבובים הראשונים שלי היו טובים מאוד מבחינת הספק, ואף הורדתי כ20 דקות באותו מסלול (השנה סיימתי 66 ב 10:18 שעות). כנראה בזכות ירידה במשקל, אסטרטגיה משופרת והיכרות טובה יותר עם השטח. כמו כן, שחר אלוש חברי הטוב נזף בי קשות באחת מריצות ההכנה בהן ליווה אותי, לאחר ששברתי בה שיא אישי של הקפה אחת, בטענה כי לא רצתי מספיק חזק, ושאני מסוגל ליותר.
נהניתי מהדרך ומהנופים המדהימים, ומצאתי שהמוזיקה שהקשבתי לה תאמה לעיתים את הסביבה ואת הרגשתי האישית. הטעם שלי אקלקטי מאוד, אז יסלחו לי הטהרנים. בזמן ריצה בירידה-Of Wolf and Man, הרגשתי צורך ליילל לירח. כששמעתי Carcass הרחתי במשך דקות ארוכות פגר. כששמעתי את “שיעור מולדת”- עברתי ליד שדה חרוש.
הקושי האמיתי התחיל בסיבוב השלישי והאחרון
קצת לאחר היציאה לסיבוב השלישי התחלתי לראות פס דק של זריחה מעל לגבעות, וידעתי שבעוד זמן קצר, גורם השמש יתווסף למשוואה שגם כך הולכת ומכבידה.
הפעם עברתי קצת יותר להליכה בעליות, והבלימות בירידות נהיו יותר קשות. בקילומטר ה-79 בשמונה בבוקר עצרתי בצד בכדי ללכת לשירותים ולהחליף לבגדי יום והתחלתי לחוש ברע. חששתי להמשך המרוץ והבנתי שאני צריך להגיע להחלטה אם להמשיך או לפרוש. לקחתי דקה של נשימה והירגעות והחלטתי להמשיך.
החלטה זו התבררה כנכונה וההרגשה השתפרה. ככל שהתקרבתי ל”שביל חומצת חלב” הנודע לשמצה בתלילות ובאורך שלו, כך גבר הביטחון שהנה אני עוד מעט מסיים. את הפעם השלישית ב”שביל חומצת החלב” עשיתי לאט ובטוח אך ללא עצירות או התעכבות. בסוף העלייה יש תחנה שבה כבר ניתן להריח את הסוף. אנצל רגע בכדי להודות ולהביע הערכה למתנדבים שנמצאו בתחנות ועזרו מכל הלב. אנשים נפלאים. היופי במקצה ארוך שכזה הוא שאתה מגיע לתחנות לבד או עם רצים מעטים, ויש הרבה תשומת לב אישית, ללא הבלגן והצפיפות במרתונים או מקצים קצרים יותר. אחרי תחנת “חומצת חלב” מתחילה “הדרך הרומית” שנחשבת בעיני רבים, ובצדק, למקטע הקשה ביותר של המרוץ-עלייה מתונה אך בלתי נגמרת של כמעט עשרה קילומטרים שרובם בדרך חתחתים, עד לסיום. את כל הדרך הזאת כבר עשיתי בהליכה תחת שמש מלאה.
וכך, 16 שעות ו-3 דקות לאחר שהתחלתי, הגעתי לסיום המרוץ. עייף אך שמח.
תוצאות מובילים
מקצה 166 ק”מ
- רומן ספיבק 17:51 שעות
- תום שנברון 24:14:57
- מיכאל קושנר 27:17:04
מקצה 100 ק”מ
- אמיר ניר 10:06:18
- הדר וויין 11:49:10
- תמיר אופיר 12:30:02
מקצה 66
- ויטלי לייקין 5:48:05
- עוזי קריגר 7:10:03
- זיו בר יוסף 7:13:12
מקצה 42 ק”מ
- זרקא יניב 3:36:02
- גלעד רון 3:45:45
- פלח דרור 3:55:37
מקצה 33 ק”מ
- ישי ראובן 2:24:53
- לוי כהן גרמי 2:34:06
- עזאיזה חוסין 2:35:40
מקצה 21 ק”מ
- יעיש גיל 1:22:12
- יעקב שגב אפלבאום 1:27:15
- חליטוב סטניסלב 1:29:18
מקצה 12 ק”מ
- סלע גלעד 42:34
- ג’מיל חייבי 44:20
- רודוי דניאל 46:54
תוצאות מובילות
מקצה 100 ק”מ
- יוליה לייקין 14:05:13
- תמר שי 14:37:26
מקצה 66
- טל בר טור 7:09:59
- סמדר פוס 9:53:51
- מיה גושן 11:06:03
מקצה 42 ק”מ
- שמרית שולמן 4:42:58
מקצה 33 ק”מ
- רעות גרוס 3:12:47
- ליב רונן 3:19:13
- מישל רוסו 3:38:36
מקצה 21 ק”מ
- תום דויטש 1:46:07
- באיאן אוסמה 1:54:57
- חן בידרמן לוי 1:55:26
מקצה 12 ק”מ
- פלביה גילמן 51:48
- אליה נאמן 52:12
- יובל חי 59:13
נקודות לשיפור
אתחיל ואומר שאני מודע לעבודה העצומה שהושקעה במרוץ תחת איום הקורונה. אני משער שמידות הלוגיסטיקה והתיאום היו פי כמה וכמה יותר ממרוץ בזמנים רגילים, וכל הכבוד על כך למארגנים. עם זאת, היו כמה דברים שהפריעו לי. הראשון והחשוב ביותר-מקצה המאה לא באמת היה מאה.
כבר בריצות ההכנה שמתי לב שכל סיבוב הוא 32 ק”מ. גם במפה הרשמית של המרוץ זה כך. בגארמין שלי נרשמו 95.12 ק”מ בסוף המרוץ, ורצתי בצורה מדוייקת. כששאלתי רצים אחרים בעלי ניסיון, הם ענו שזה קורה לעיתים במרוצים. חבל שכך הדבר, וניתן לתקנו בקלות.
הדבר השני-יש מפה אחת להורדה למקצים הארוכים, והיא רק של סיבוב אחד (33 ק”מ). כלומר-אם תרצו להזין נתונים לשעון כגון פייסר ריצה או תכנית למסלול המלא, תצטרכו לבנות אותו לבד.
נקודה נוספת היא ההתברברות בתחילת ריצות ההכנה. יש שער נעול כקילומטר ורבע מהזינוק, שנפתח רק במרוץ עצמו. את כל ריצות ההכנה עושים כשעוקפים אותו מדרום, ולעיתים מתברברים. כמעט כל רץ אחר שפגשתי שם בריצות ההכנה התברבר בדיוק באותה נקודה. הדבר ייפתר בקלות ע”י הכוונה בולטת ושונה במעט. הדבר אינו משנה את אורך המסלול. אציין כי אני מכיר את הדרך היטב ונצמד למפה בשעון, ועדיין-בעייתי.
עוד דבר הוא האתר שהציג מידע סותר (זמני קטאוף ליציאה לסיבוב אחרון שונים, שאלון רפואי מיוחד למקצי 100 ו-166 ק”מ שלא ניתן היה למצוא, וכ”ו).
הדבר האחרון שלדעתי טעון שיפור הוא שבין תחנת חומצת חלב לבין תחנת עין השופט יש 8 ק”מ חשופים לשמש-דבר שבשנה שעברה הוכיח עצמו בעייתי מאוד, שלא לומר מסוכן. המלצתי היא להשאיר מים במעבר ג’וערה שגם כך מאוייש בקפידה ע”י המשטרה ופרמדיקים, ונמצא באמצע בין שתי התחנות.
פרופורציות – סובב עמק 2020
בהיותי פעיל בקבוצות הפייסבוק אני עוקב אחר תגובות של רצים אחרים ושמעתי תלונות על אותן נקודות שהצעתי לשפר, אך היו גם תלונות שאיני מסכים איתן. ברבור תוך כדי מרוץ, למשל, אינו משהו שצריך לקרות והוא גם באחריות הרץ עצמו. אל לנו לשכוח שאין זה מרתון עירוני מפונפן או ריצה נחמדה בטיילת- מדובר פה במרוץ שטח על כל המשתמע מכך, ואני הרגשתי שכל הבעיות שהוצפו על ארגון לוקה או חוסר התמצאות בשטח יכלו להפתר ע”י תכנון והכנה קלה של הרצים עצמם. במרוצי שטח סביר להניח שניתקל בקוצים, סלעים, חיות, בוץ והגרוע מכל: רצים אחרים עם רמקולים. צריך לקחת את כל זה בחשבון ולתאם ציפיות. אישית ארגיש הרבה יותר טוב עם עצמי אם סובב עמק 100 קילומטר יהיה באמת סובב עמק 100 קילומטר. חוץ מזה-אני מוכן לקבל הכל.
אל מול כל הדברים האלה יש לשים דבר אחד ענק: היה מרוץ להתלונן סביבו! בתקופה שבה המרוצים מתבטלים לנו על ימין ועל שמאל. בתקופה בה הרשויות מערימות קשיים לא סבירים על האזרחים, על הספורטאים, על התרבות ועל הספורט, באה מועצה אזורית אחת וחברת הפקה אחת והצליחו בכוחות משותפים להתעלות מעל לשגרה המדכאת הזו ולהביא אלינו קצת שמחה וספורט בתקופה חשוכה.
מחכה בקוצר רוח לשנה הבאה.
הכותב: טל בכר-גיטריסט, טיילן ואולטרה מרתוניסט בן 41. בעל תואר בספרות אנגלית ותעודת הוראה מבר אילן. מורה לאנגלית בתיכון, נשוי+1. תמיד מחפש את האתגר הבא בספורט ובמוזיקה.
אהבתם את הכתבה? תראו לנו את האהבה שלכם עם הצטרפות לניוזלטר (רק פעם בשבוע, מושקע ואיכותי על ריצה):
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
מאשר משלוח פרסום ועדכונים
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו: