לכל מתאמן יש את סט מוצרי הריצה המועדף שלו. עם השנים חלק מהמוצרים נזנחים, ואחרים זורחים ונבחרים כל ריצה מחדש. קבלו את המוצרים האהובים על כותבי RUNPANEL (הפאנליסטים):
שעון ריצה הוא אביזר חשוב עבור מי שאוהב לרוץ ובמיוחד לחובבי טכנולוגיה ונתונים. מבחינתי, ריצה שבה השעון לא תיעד את האימון לא השיגה את המטרה, אם אפשר גם להוסיף ניטור של איכות השינה והדופק במנוחה זה נהדר. במשך שנים רבות כספורטאי חובב החלפתי שעונים רבים בעיקר למטרות רכיבה וריצה. חברות שונות, דגמים, רצועות, מגיני מסך וכו’. תמיד הרגשתי שהטכנולוגיה עוד לא שם לגמרי. באחד תאורת המסך היתה חלשה, באחר ה GPS לא תמיד קלט ובכמה מדידות הקצבים והדופק היו לעיתים אקראיות. גם מבחינת עמידות היו רצועות שנקרעו, סוללות שהתעייפו מהר ועוד שלל באגים מציקים.
חברות הגיעו ונעלמו, היו דגמים שפרצו דרך עם סוללה משופרת, נגני מוזיקה ותשלום מובנה. ההתפתחות מבורכת, אך תמיד לוותה בצרור באגים שפגעו בחוויה ודרשו פשרות. לשמחתי לפני כמה חודשים התחדשתי בגרמין 265 ומאז אני רץ עם שעון שכרגע מרגיש מושלם. נראה שבגרמין פגעו הפעם בול. הסוללה מחזיקה ימים, השעון מספק שפע נתונים, תוכניות אימון והמלצות על זמני התאוששות. המסך חד וברור ומשלב מסך מגע וכפתורים בצורה הרמונית וחכמה. באופן נדיר, טרם מצאתי הצעות לשיפור ומגיע לחברה מחמאות על מוצר מעולה.
יש מוצרים שאני פשוט מתחבר אליהם, שיושבים בול ואני מודה שכיף יותר לרוץ עם סט של מותג אחד, ורצוי עם התאמה לנעליים. זה מרגיש מקצועני, מדויק, נקי ישר מהז’ורנל. וכך אין הנאה גדולה מלמצוא את הביגוד שאתה אוהב שישלים לך נעלי ריצה שאתה אוהב והכל ייראה עליך פיקס.
הצטרפו לקב’ ראנפאנל בווצאפ
כאלה הם בגדי הריצה הכבישוניים למראה של סלומון- מכתבת המבחן הזו. לסט הזה אני מצוות את נעלי הכביש-קצה-תחרותי שלהם: ה S-lab האלה! הסיבה שאני אוהב אותו מעבר למראה היא בסוף אישית – יש ביגוד שיושב עליך טוב יותר מביגוד אחר. זה נכון גם לרוב ההמלצות פה. מעבר למראה המתון, ה Understated שלו (למעט הנעליים הבוהקות) הסט הזה קליל, מדויק וצר יחסית ועל כן מתאים למידותי. למכנסיים יש תחרות מצד מכנסיים של דקטלון שאצלי, אבל הם מז’אנר אחר לגמרי, עתיר כיסים ופיצ’רים ולכן מתאימים יותר לריצת שטח ארוכה.
פאוץ’ ותעזבו אותי מווסטים – היות ואני לא אולטראיסט (ואפילו לא עף על הז’אנר) אין לי ווסט. רוב הריצות שלי ממילא עד שעה וחצי ועבורן פלאסק אחד מספק בהחלט. עבורן אקח פאוץ’ ופלאסק של נתן. לריצות ארוכות יותר בשטח של 3-4 שעות, אקח איתי ליטר וחצי לפחות ואז צריך כבר אמצעי מסיבי יותר. הפאוצ’ הגדול של קמלבק – עם מערכת שתיה (שקית) של ליטר וחצי עושה את העבודה ואני שומר עליו שנים. הוא משחרר אותי מהווסט השנוא והמעיק, והוא לא רע גם לשימושים נוספים בטיולים במקום תיק גב. אבל גם הוא לא מושלם: בתחילת הריצה מרגיש שליטר וחצי זה כבד עליו, הוא קופץ קצת, אלא אם תחנקו את המותניים במתיחה מאוד חזקה. בליטר זה כבר סבבה, אז זה מפריע רק בשעה הראשונה. ההידוק נדרש שוב ושוב ברצועות המותניים וגם זה לא טוב. אבל לא מצאתי פתרון טוב יותר ממנו עד היום. ידוע לי על חברת איכות אירופאית שתיובא בקרוב לישראל ואני מבטיח לבדוק עבורכם האם המוצר שלה יחליף את זה…
הגרביים של פינגווין דוג׳ו הם אחלה של גרביים ואני במיוחד אוהב את הסט שבחנתי במבחן הזה: סט הגרביים העבים יחסית בשם ג׳וקי פינגווין. הגרביים האלה הם גרבי קסם: הם משמשים אותי גם ברכיבה וגם בריצה, והקסם בהם הוא שלמרות העובי המורגש, המבודד והמגן עלי מפני שלפוחיות – הם מעולים גם בשיא החום בקיץ. התכונה המושלמת הזו של התאמה לכל מזג אוויר מושגת באמצעות שימוש בטכנולוגיות מתקדמות ובצמר מרינו. הם גם גרבי לחץ, ומרגישים ממש נעים ואיכותי על הרגל – עם תחושת ״איסוף״ חזקה.
אחד הדברים שאני מתחבר אליו בביגוד, ובעיקר בביגור ריצה, אלו צבעים וגרפיקה לא שגרתיים. מי שמכיר אותי היטב, יודע לזהות סגנון לבוש ייחודי ולא שגרתי בגווני ורוד זוהר, כתום צעקני, או ירוק תפוח חזק. אני אוהב גם גרפיקות – איורים וציורים, ואם הם יכולים להשתלב בבגדי הריצה שלי – מה טוב. עד שגיליתי את מכנסי הריצה של צ׳יקן לאגס מלתחת בגדי הריצה שלי הייתה די משעממת. ומרגע שגיליתי את המותג הנ״ל, מצאתי את עצמי לובש מכנסיים בגוונים, צבעים וציורים כלבבי. אז מה כל כך מוצלח במכנסיים האלו?
מכנסי דונאטס
ראשית – הצבעים הלא שגרתיים, והגרפיקות העוד יותר לא שגרתיות. אני מוצא את עצמי רץ עם גן חיות שלם, של פלמינגו, חלזונות, ברווזים ומה לא! במקרה ואני רעב תוך כדי ריצה, יש גם מכנסיים עם דונאטס עליהן, ועוגיות שוקולד צ׳יפס למי שאוהב. שנית – הגזרה הקצרה של המכנסיים (2.5) ממש נוחה לי. אין להן את הבעיה של שפשוף הברך שקיימת במכנסיים בגזרה ארוכה. שלישית – למכנסיים יש בטנה פנימית מאווררת ונושמת. רביעית – המחיר שווה לכל נפש. לסיכום – מי שחפצה נפשו/ה במכנסיים מגניבות ולא שגרתיות, וסיכון משעשע שיחשבו שהוא רץ בתחתונים, שירכוש לעצמו זוג של צ׳יקן לאגס ותודו לי אחר כך.
אמנם מופיעים חלזונות על המכנסיים הללו, אבל הריצה בקצב מהיר
את כיסוי המושב הרכב של Navarro קיבלתי כשי קבוצתי בערב קבוצת הריצה שלנו ומאז אני משתמש בו כמעט כל יום בעונת הקיץ המהבילה. במקום לזכור לצאת לאימון עם מגבת (שלפעמים שוכחים) ואז להשאיר כתמי זיעה על משענת הגב או קצות המושב שהמגבת אינה מכסה היטב, הכיסוי מתלבש על משענת הראש של המושב בקלות ובמהירות ומכסה הרמטית את כל מושב הנהג. בד הכיסוי מורכב משתי שכבות: הראשונה היא PVC, מה שהופך אותו לעמיד למים, בעוד ששכבת הפוליאסטר עושה אותו נוח לישיבה ובקושי מורגש. הוא מבודד מצויין מפני נוזלים, מתייבש במהירות, ניתן לכביסה ואינו סופג ריחות לא נעימים. אני פשוט משאיר אותו בתא המטען ומשתמש בו אחרי ריצות וגם אחרי שחיה בבריכה, מה שמאפשר לי לשלב ריצה ושחיה באימונים מבלי להסתבך עם ציוד ולוגיסטיקה. מסוג המוצרים שלאחר הרכישה אין לי מושג איך הסתדרתי בלעדיו. המתנה הכי שימושית שקיבלתי בערב קבוצה לאורך השנים.
אני נמנה עם האנשים ששיער הראש שלהם בחר להיפרד מהם. הוא פתר לעצמו את הקושי באמצעות התנדפות והשאיר את הקרקפת שלי להתמודד לבדה עם פגעי מזג האוויר. כאן אפתח סוגריים לרגע ואציין שגם לבעלי רעמה מומלץ לרוץ עם כובע בימי השמש הקופחת, מה גם שלכובע שימושים רבים נוספים. את הכובע של קולומביה רכשתי לפני מספר שנים ומאז הוא משרת אותי נאמנה. סימני הזמן ניכרים בו, אבל עדיין לא מצאתי דגם של כובע שעשה את עבודתו בנאמנות ובהצלחה רבה ואף התאים לראשי כמו הדגם הספציפי הזה.
הכובע מיוצר מבד בטכנולוגיית Omni freezer. טכנולוגיה זו מקררת את העור באופן פעיל על ידי הרחקה של החום והלחות אל חלקו החיצוני של הבד וכך בעצם יוצרת תחושה קרירה ונעימה בראש בזמן הריצה. ואכן בריצה עם הכובע בשמש הטמפרטורות החמות לא מורגשות כמו שהרגשתי עם כובעים אחרים, הכובע מנדף את הזיעה בצורה טובה מאוד. הבד מסנן קרינה בעל מקדם הגנה בפני קרינת השמש. בנוסף קיימת בהיקף הפנימי של הכובע מעין רצועת בד אשר מונעת מאגלי זיעה לגלוש לעיניים. המצחייה יחסית ארוכה וצרה, ומגנה על הפנים מפני קרני השמש בקיץ ולא פחות חשוב מחפה על העיניים בזמן ריצה בגשם. שינוי מידת ההיקף של הכובע מתבצעת בעזרת רצועת וולקרו ארוכה יחסית אשר מאפשרת למנעד גדול של גדלי ראשים לחבוש את הכובע וכמובן גמישות בהידוק לפי מידת אחיזה המועדפת. אם עדיין לא מצאתם את הכובע שלכם ממליץ לכם לנסות את הכובעים של קולומביה.
לפני שנתיים קיבלתי לבחינה משקפי שמש עמוסות פיצ’רים ונוטפות סטייל מבית היוצר של חברת Demetz הצרפתית. רצה הגורל והם הגיעו רגע לפני מרתון פריז, ומה טוב יותר מאשר לרוץ עם מוצר במגרש הביתי שלו? מאז, למרות שאני הבעלים של לא פחות משישה זוגות משקפי שמש, זה הזוג שאני שולף מהארון בתדירות הגבוהה ביותר. מדוע?
מספר סיבות: ראשית, מדובר במשקפיים עמידים מאוד עם כיסוי מעולה שמגן עלי מענפים וחרקים (וגם גשם ושלג…) בלי להשאיר שריטות על העדשה. בנוסף, העדשות הפוטוכרומטיות, שפועלות במהירות מפתיעה גם אחרי שנים של שימוש, מגנות עלי בשעות של שמש חזקה וגם בשעות קיצון של זריחה ושקיעה. העדשות הפנורמיות הכחולות מיועדות לשטח ועוזרות בהגדלת הניגודיות, מונעות סינוור ואפילו כמעט ולא צוברות אדים בזכות מערכת זרימת אוויר בחלק העליון של העדשה וטיפול מיוחד שהעדשות עוברות כחלק מתהליך היצור (Anti-fog, hydrophobic treatment). לסיכום – איכות הרכבה מצוינת ושילוב של חומרים מעולים, טכנולוגיה מתקדמת ושיק אירופאי – את כל אלה תמצאו בחבילה אחת.
חצאית ריצה – מהרגע הראשון שחצאיות הריצה נחתו בישראל ידעתי שאני אנסה לרוץ איתן. האמת, שבהתחלה, הייתי עוף מוזר. “מה, את שחקנית טניס?” מישהו זרק לי פעם. אני מדברת איתכם על לפני יותר מעשר שנים. עם השנים חצאיות הריצה הלכו והשתדרגו, מבחינתי אין דבר כזה לרוץ עם טייץ או מכנס. לפחות לא במרוץ. בחצאית ריצה יש תמיד כיס אחורי גדול, שמספיק לי ל-3-4 ג’לים למשל בריצת מרתון. זה די שדרוג מבחינתי, כי עד החצאית הזו הייתי דוחפת שני ג’לים בחזיה… היו לי לאורך השנים כל מיני חצאיות ריצה, היתה גם אחת עם כיסים בתוך הטייץ הפנימי של החצאית, וזה בכלל קצת כמו התיק של מרי פופינס, את מכניסה שם דברים, ואף אחד לא רואה שהם שם. וכן, זה נוח לרוץ ככה. נרחיב רגע על מבנה החצאית – יש טייץ פנימי. בחצאית ריצה טובה, הוא דק ומנדף. החצאית מעל היא פשוט עוד קצת לנראות. הטוויסט של הלוק. וכן, בימי הקיץ החמים, יש משהו הרבה יותר מאוורר בחצאית. המלצה רותחת לרצות. המותג האהוב עליי של AM:PM ניתן להשיג (עד כמה שידוע לי) בזזה ספורט בתל אביב.
נרתיק לריצה לנייד – קודם כל בואו נבהיר משהו – לא היתה לי ברירה. באופן עקרוני, אני מעדיפה לרוץ עם כמה שפחות ציוד. המוזיקה שלי מגיעה משעון הגרמין שלי, יש לי כמובן אוזניות, וזה מספיק לי. אני רצה נטולת אקססוריז. משקפי שמש, ואפילו כובע מצחייה לרוב מציקים לי. ובטח שאני רצה בלי נייד. מוזר אני יודעת. אבל אז, פרצה המלחמה. נאלצתי להתחיל לרוץ עם הנייד, אפילו לריצות קצרות ליד הבית. כמובן שבריצה האחת והיחידה שיצאתי בלי הנייד, היתה אזעקה. לכו תבינו את מרפי. מאז, הייתי צריכה למצוא פתרון ולאחת ששונאת לתלות עליה דברים, זה לא היה פשוט.
את נרתיק הריצה של נייקי קניתי בסביליה, במרתון האחרון שרצתי. לא יכולתי לחשוב לזנק למרתון בלי הנייד שלי. להתנתק בזמן מלחמה, ועוד מרתון בחו”ל כשהילדים נשארו בארץ. עשיתי עוד משהו שאני לא ממליצה לעשות, וזה לרכוש ציוד ריצה יום לפני המרתון ולרוץ איתו בלי להתנסות קודם. אולי שידרתי מצוקה ליקום והוא פשוט החזיר לי בטוב. זו אחת הרכישות היותר מוצלחות שלי מהשנים האחרונות. הנרתיק לא זז כל המרתון. יש אפשרות לכוון את הרצועה שלו כך שתתאים בדיוק, לא הרגשתי אותו, והנייד היה בפנים. יכולתי לצלם את הזינוק ואת הרגעים שלאחר חציית קו הסיום, ולהחזיר את הנייד לנרתיק. האמת, הופתעתי. מאז אני לוקחת אותו איתי לכל ריצה, ומקווה שתיגמר כבר המלחמה.
הארוכה של סוף שבוע. מי לא מכיר את הארוכה של סוף שבוע: בשישי או בשבת? קצב איטי, מונוטוני, המקפידים יגידו “זון 2”. בקיצור, כל הכיף של השבוע מתנקז לארוכה של סוף השבוע. בקיץ הישראלי, יש חשיבות רבה, כמו שכולנו יודעים, לשתות והרבה. אז לכל אחד יש את הפתרון שלו לנושא השתיה: יש מי שמתכנן בקפדנות מסלול שבו יש ברזיות, מי שרץ עם מנשא ושלוקר כך שבכלל לא צריך למלא מים בדרך. הפתרון שלי הוא באמצע: בקבוק פלאסק שמחזיקים ביד. על מנת לשפר את הנוחות אני מכניס את הבקבוק במנשא יעודי. עם הפלאסק ביד, אני לא צריך לתכנן מסלול מדויק שכולל עצירות תכופות לשתות. מצד שני זה לא מספיק בשביל ריצה ארוכה ואני אכן עוצר פעם או פעמיים למלא את הבקבוק דבר שלוקח פחות מחצי דקה.
המנשא הייעודי מאוד נוח והרצועה שמקיפה את היד מחזיקה את הבקבוק כך שאין צורך לאחוז חזק, בכל מקרה הבקבוק לא נופל. יתרון נוסף הוא הרצועה שמאפשרת למתוח ולקצר את החבק על היד כך שככל ששותים יותר ניתן למתוח את הרצועה וכך הבקבוק עדיין צמוד ליד ונוח להחזיק אותו. יש לציין חיסרון אחד גדול של השיטה הזו: מהר מאוד המים שחיכו כל הלילה במקרר מתחממים עקב המגע עם כף היד כך שלאחר כמה ק”מ כבר שותים מים חמימים.
אולי תופתעו לגלות, אבל יש לי אותה מסגרת משקפיים משנת 2018! היא נוחה, חזקה ועמידה לכל תרחיש, טלטלה או מכה. בנימה אירונית אגיד שבניגוד לכל מסגרת אחרת, זוגית, תעסוקתית כזו או אחרת בעולם הריצה, המסגרת של אוקלי אכן עמדה בכל מכה, אפילו באלו של החיים עצמם. ובנימה רצינית – מלבד זה שהחלפתי פעם אחת עדשות מרשם (כי בכל זאת, הגיל והעיסוקים מול המחשב), משקפי הראיה של אוקלי משרתים אותי נאמנה כבר שש שנים, הן ביומיום והן באימונים.
בכמות האימונים שלי, היה חשוב למצוא משקפיים נוחים וקלים מצד אחד, כאלה שאשכח שהם שם, רוכבים לי על האף; ומצד שני יציבים בתנועה, עמידים לפגיעה, וחזקים מספיק שיעמדו בכל נפילה. החיסרון הגדול בשימוש באותה מסגרת משקפיים כל הזמן, זה הצורך בניקוי תדיר כי הם בכל זאת אוספים את הזיעה שלי, את טיפות האיזוטון והמים שאני שותה וגם את כל פגעי מזג האוויר. לכן כדי לשמור על מוצר 6 שנים, נדרשת תחזוקה של ממש: אני מקפידה על ניקיון יסודי עם חומר ייעודי לטיפול במשקפיים ומטלית ניקוי מתאימה. בנוסף, בין קיפולי המסגרת והאפון, אני עוברת עם קיסם עטוף בשכבה דקה של צמר גפן כדי להיפטר מכל מני הצטברויות לא רצויות על חומר המסגרת.
בינתיים, אין צפי להחלפה, אך כשיגיע המועד אחפש את המועמדת הבאה גם־כן באותו המותג. נשאר רק להישאר סקרנית ולתהות באיזו שנה זה יקרה.
בגיל 67 יצאתי לגמלאות ומאז אני פנוי יותר לריצות טיול שטח ארוכות בימי חול. באופן כללי, ניתן לתכנן מסלול ריצה מעגלי או מסלול נקודה לנקודה (Point to Point) שהוא המועדף עלי. למסלול כזה יש כמה יתרונות: גמישות בתכנון מסלול שכן אין צורך לסגור מעגל, מרחק גדול יותר, שליטה בטופוגרפיה (עליות? ירידות? מישור?). החיסרון העיקרי של מסלול קווי הוא ההיבט הלוגיסטי הקשור לאופן ההגעה לנקודת ההתחלה או החזרה מנקודת הסיום, וכאן בא לידי ביטוי מוצר מעולה אותו אימצתי בשמחה והוא מוכיח עצמו שוב ושוב. המוצר קל משקל, עמיד למים, נטען ולא מתכלה ובא לידי ביטוי לפני תחילת הריצה או אחרי שהסתיימה. אוטובוס, רכבת, מטרונית ואפילו רכבלית.. באתי, רצתי, חזרתי. ויש גם קוד הנחה של 50%…אם עברת את גיל 67 לגבר או 62 לאישה.
