כתב ראנפאנל טל בכר הוא חובב מרתונים ואולטרה מרתונים, והרגיש את הצורך להירשם לאולטרה 50 ק”מ בים המלח. הריחוק מהבית, מזג האוויר ששרר במקום והנוף יוצא הדופן גרמו לאווירה ייחודית ומרגשת. על מרתון ים המלח 2020 שהולך ומתקבע כמירוץ משמעותי בלוח התחרויות בישראל ואף מושך תיירים מחו”ל:
מאת: טל בכר
מרתון ארץ ים המלח הוא מרוץ עם אופי קצת שונה מאחר והוא מתקיים לא רק במקום הנמוך בעולם. הוא מוזנק ויוצא אל סוללות הגישה החוצות את ים המלח שהכניסה אליהן בשאר ימות השנה היא רק למורשים. בעיקרון רצים ממש בתוך ים המלח (ליתר דיוק בבריכות האידוי של מפעלי ים המלח) כשישראל מצד אחד וירדן מצד שני. רוב המסלול הוא כורכרי עם אבנים קטנות וקוליסים נוחים לריצה.
מסלול המרוץ נסלל ישירות מהמלונות מזרחה (צילום: שירן גרנות Elements)
הפעם עם ההסעה של המרוץ מת”א
הנסיעה מאצטדיון האתלטיקה בהדר יוסף לים המלח היתה קלה יחסית ונטולת אירועים. נמנום קל פה ושם והגענו. לאחר שהגענו, הלכנו כחצי קילומטר סחוף רוחות לנקודת הזינוק ושם אספתי את הערכה. הדפסתי מראש את הצהרת הבריאות ואני ממליץ לעשות זאת כדי לחסוך זמן והמתנה בתור. המארגנים הקפידו לקחת מכולם את ההצהרות ולא עשו הנחות.
מאחר ולא שכרתי לוקר בתשלום הייתי צריך לקחת הכל על עצמי בווסט הריצה הנאמן שלי. בניגוד לערכות רבות אחרות, זו כללה מעט מאוד פריטים: מספר חזה, חולצה ושני פליירים. לא הופצצנו בחומר פרסומי ובחטיפים (ואני, מזווית של זה שמכניס דברים לווסט רואה בזה יתרון).
טל בכר לקראת 50K
לאחר שתחבתי בווסט את החולצה הנחמדה שקיבלנו בערכה והצמדתי את מספר החזה, קיבלתי קפה במזיגה אסלית מקומקום רותח, לקחתי מים מעמדת ההתארגנות ותפסתי מחסה מהרוח מאחורי אמבולנס. עכשיו רק נשאר לחכות.
שלחתי הודעה לחברי הטוב והפאנליסט שחר אלוש ודרשתי שיגיע לבדר אותי. מאחר והוא התאכסן במלון קרוב עם משפחתו, הוא הגיע רק רבע שעה לפני הזינוק, רענן וריחני וצעדו קליל כמו בחור שהתעורר לפני חצי שעה ולא נסע כמוני מרחובות לתל אביב באוטו, ומשם באוטובוס לים המלח.
אווירה מגניבה במקום ייחודי (צילום: יואב לביא)
נוף עוצר נשימה
המרוץ נערך במזג אוויר מושלם עם מעט מאוד שמש וטמפרטורות נוחות מאוד לריצה, גם בצהריים. בורכנו אף בזרזוף גשם קליל מאוד פעמיים במהלך הריצה. בדיוק על מועד התחרות השנה נכנסה מערכת חורפית, מה שזימן רוח חזקה מהרגיל בים המלח. היא הקשתה מאחר והייתה חזקה וחזיתית מדי פעם.
זהו בהחלט מרוץ מיוחד: הנוף עוצר נשימה ונדיר לא רק בארצנו אלא בשאר העולם. שמתי לב למספר גבוה של רצים ממדינות אחרות, ובייחוד פולין. כששאלתי כמה רצים פולנים לגבי זה, אמרו כי לא היתה התארגנות ספציפית מארצם וזו מקריות. עקב היותו המרוץ הנמוך בעולם, הוא בהחלט אטרקטיבי וחוצה גבולות.
מאוד נהנתי ואין ספק שאשוב לכאן (צילום: שירן גרנות Elements)
חיבוק, צילום, וקו זינוק!
מאחר ושחר ואני שונים מהותית, פיזיולוגית וכרונולוגית (30 קילו ועשור שלם מפרידים ביננו), סיכמנו מראש שהפעם לא נרוץ יחד. ידעתי שהוא יעלם לי די מהר, וכך היה. זינקנו ולאט לאט טור הרצים נמתח, חלקם נעלמו באופק וחלקם מאחוריי.
כבוגר 7 מרתונים מלאים ו-3 אולטראים ערב המרוץ כולל 66 ק”מ בסובב עמק, ידעתי כבר למה לצפות. מרתון ים המלח ידידותי יחסית (אין גובה מצטבר ומורכבויות נוספות של שטח), אבל ראוי ליראה ושיקול דעת כמו כל ריצה ארוכה. רצתי עם ווסט והצטיידתי בכל התזונה שידעתי שאצטרך. הריצה עצמה היתה נטולת אירועים אך כפריק של מדבר לא יכולתי להתעלם מהצבעים, הנופים וההרים שקרצו לי משני צידי הגבול. אין ספק: מבחינתי ויזואלית מרתון ים המלח הוא המרוץ היפה ביותר שהשתתפתי בו.
2 פאנליסטים ב50K: שחר אלוש וטל בכר
המסלול עצמו די פשוט ולא מבלבל
מאחר וכמעט כולו על הסוללות הגדולות בבריכות האידוי שמול המלונות. המארגנים בקשו ערנות מצד הרצים מאחר ויש תנועה קלה של הסגל הרפואי, הצלמים והמארגנים עצמם על המסלול. ממי שרץ עם אוזניות ביקשו שיוריד קצת ווליום. בחמשת הקילומטרים האחרונים של המרוץ חוברים לטיילת ולמקטע החדש של שביל ישראל. הטיילת מושקעת וחדשה יחסית אף היא, ונמתחת במקביל לכביש 90. מבעד למוזיקה באוזניות (שהחלשתי) יכולתי לשמוע את הנהגים צופרים בעידוד.
הטיילת זורמת לתוך קומפלקס המלונות של עין בוקק. כמה סדרנים מנומנמים לא השכילו להכווין אותי וכמעט סטיתי מהמסלול שסומן במחסומים שנפלו מהרוח (שהעיפה גם כמה שלטי מרחק). במזל היה לפני רץ עירני יותר שצעק לי והחזיר אותי לעניינים. כשמתחילים לשמוע מוזיקה מקו הסיום יודעים שזה זה: מרתון ים המלח שלך הולך להסתיים. הכרזה קצרה על הפינישר טל בכר וישר לאוטובוס שיצא ארבע דקות לאחר שנכנסתי אליו.
מזנקים ונהנים ממזג אוויר כמעט מושלם חוץ מהרוח (צילום: שירן גרנות Elements)
מדידה מדויקת
למשך יותר משלושים קילומטר חוויתי דיוק מקסימלי בין השעון שלי לבין שלטי הקילומטרז’. ממש ברגע שעברתי את השלט-השעון ציפצף. לקראת הקילומטר ה35 התחילו אי-דיוקים, אך כמובן שאני בוטח במדידה של מארגני המרוץ. אצלי בשעון נרשם 50.62 ק”מ. אחוז וחצי סטייה. לא רע.
נקודות לשיפור
פחים- בעיה טיפוסית שגם מרתון ים המלח סבל ממנה, היא העדר פחים המרוחקים יותר מכ-80 מטר מתחנות השתייה. דבר זה מכריח את הרצים לזרוק את בקבוקי המים על הרצפה במשך כמאתיים מטר אחרי התחנה (עקב הרוח חלק עפו לים). לדעתי, יש לא רק להרחיק את הפחים אלא גם להכפיל את מספרם.
איזוטוני- היו אמורות להיות מספר תחנות עם איזוטוני, אני פגשתי בו רק בקילומטר ה-43. אמנם הגעתי בין האחרונים, אך לטעמי דין אחרון כדין ראשון. כשהגעתי לסיום (מהאחרונים במקצה שמגיעים ממנו אחרונים) כבר לא חיכו לי שם מים.
נקודת החלוקה (צילום: Sportphotography)
מרתון ים המלח – מאוד נהניתי!
זה באמת מרוץ מיוחד עם אווירה מקסימה. המארגנים היו קומוניקטיביים וניכר שהשקיעו מחשבה רבה בתכנון. בהחלט ארצה לחזור בעתיד, אך אני מניח שלהבא אעדיף להגיע עם המשפחה לאחד המלונות באזור (היו חבילות נופש ספציפיות למרוץ), ולהפוך את זה לנופש קטן. הייתי עסוק במנהלות של הגעה, חזרה וציוד ובקלות זה היה נחסך אילו הייתי מתאכסן במלון שם.
הכותב: טל בכר-גיטריסט, טיילן ואולטרה מרתוניסט בן 41. בעל תואר בספרות אנגלית ותעודת הוראה מבר אילן. מורה לאנגלית בתיכון, נשוי+1. תמיד מחפש את האתגר הבא בספורט ובמוזיקה.
גם אתם נהנתם מהכתבה? הצטרפו לניוזלטר שלנו:
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
