ריצה עירונית: המדריך להפיכת הריצות הארוכות שלכם לחוויה

___________________________________________________________________________

תכנון ריצה מנקודה לנקודה

בפעם הראשונה שתכננתי ריצה עירונית לא מעגלית, מנקודה לנקודה, היתה בעזרת Google Earth למרחק חצי מרתון מהרצליה עד לדולפינריום בטיילת תל אביב. ידעתי מה יהיה משך הריצה וקבעתי עם אשתי שתחכה עם האוטו וסט בגדים נקי בחניון של הדולפינריום בשעה היעודה. משם נסענו לחברים בפלורנטין שידעו שאני מגיע מסריח והכינו את המקלחת להגעתי, ויצאנו לאכול המבורגר ניצחון.

מאז הכרתי את Israel Hiking Map-זהו אתר המאפשר לי לבנות ציר הגעה ממקום למקום (או הלוך חזור) וכך לתכנן את הריצה על פי מרחק ידוע מראש, ולהוריד את קובץ ה-Gpx לשעון. כך גם לא אלך לאיבוד וגם אקפיד על מרחק ריצה מדוייק. התוכנה באתר אינטואיטיבית וניתן לתכנן בה מסלול עירוני או בשטח, והיא "נצמדת" לרחובות ולשבילים שבדרך ומתלבשת על התוואי שלהם-זהו יתרון עצום על פני Google Earth, אשר מכריחה אותך לעקוב בדקדקנות אחר כל פיתול ופנייה בכדי לקבל מרחק מדוייק. Israel Hiking Map גם מספקת מידע מלא לגבי המסלול כגון גרף גבהים ונקודות עניין. כשהייתי צריך לרוץ 30 ק"מ, לקחתי ב-Israel Hiking Map מסלול אחורה מהיעד (רמת השרון במקרה הזה) על פי תוואי ריצה שאני מכיר ויודע שהוא מוצלח, ועצרתי על 30 ק"מ. במקרה הזה, הגעתי לראשון לציון כנקודת ההתחלה. לאחר שהקפיצו אותי לשם-התחלתי את הריצה וסיימתי אותה ביעד ברמת השרון, 30 ק"מ אח"כ, בול על המפה של השעון.

מבחינת הנסיון שלי, בניתי ציר ריצה מדרום רחובות לצומת רעננה-כפר סבא אשר רצתי במקטעים כאלה ואחרים פעמים רבות במהלך השנים האחרונות. אורך הציר הכולל הוא 56.6 קילומטרים והוא עובר ברחובות, נס ציונה, ראשון לציון, בת-ים, יפו, תל אביב, רמת השרון ורעננה. 8 ערים סך הכל. 

שימוש בתחבורה ציבורית להקפצות 

שיטה נוספת היא הגעה לנקודה מסוימת בתחבורה ציבורית (אני אוהב את הרכבת לשם כך), עם תכנון מראש כמובן של הריצה באותה שיטה. מסלול נחמד שעשיתי עם שחר אלוש היה כשהגעתי לתחנת ראשון לציון משה דיין בשעה 02:00 בלילה בחופשת ל"ג בעומר, נסעתי ברכבת עד תחנת הרצליה, ומשם רצנו דרומה לרוב על קו החוף עד תחנת בת ים-קוממיות. משם-תחנה אחת דרומה ואני שוב ברכב.  

כשיורדים בתחנה הדרומית ביותר בתל אביב-"ההגנה", מגלים שמשם ועד הטיילת יש כשלושה קילומטרים שבהם המציאות משתנה לחלוטין: מהעוני וההזנחה של אזור התחנה המרכזית החדשה ועד הטיילת המפונפנת והמצוחצחת של תל אביב. משם אפשר לצאת למגוון תחנות-האוניברסיטה, הרצליה, או פשוט לרוץ עד פארק הירקון ולחזור לתחנת ההגנה.

שיטה אחרונה שעשינו שחר ואני היתה לקחת שני רכבים, להשמיט אחד בנקודת הסיום (דרום תל אביב, למשל) ולנסוע יחד להרצליה לנקודת ההתחלה. קצת כאב ראש, אבל בסוף השבוע כשאין תחבורה ציבורית לרוב המקומות-זה מה יש, והנסיעות יחסית קצרות וללא פקקים בבקרים של סוף השבוע. כך תופרים ארבע ערים בחצי מרתון. 

עכשיו, כשנושא התחבורה הציבורית בסופי השבוע מתחיל לצוץ, שווה להתעדכן ולראות מה ניתן לעשות שלא הצלחנו בעבר-השירות פועל כרגע בתל אביב יפו, רמת השרון, גבעתיים וקריית אונו, ומוסיף כמה אופציות אטרקטיביות של ריצות הלוך-חזור (אדם שגר בקריית אונו יוכל לעלות על אוטובוס לתל אביב ומשם לרוץ חזרה הביתה, למשל).  

פיצוציות- תחנות ההזנה העירוניות 

בניגוד לריצת שטח, ריצה עירונית אינה דורשת הטמנות, תחנות שתייה או ציוד ייעודי כגון מקלות הליכה, אבל כן צריך לדעת מראש איך תצטיידו להמשך. ריצות של מעל חצי מרתון מחייבות מילוי נוזלים. כשאני מתכנן ריצה שכזו, אני לוקח בחשבון שהברזיות סגורות, מוציאות מים בצבע לבן עכור או בטעם נוראי… אז מה עושים? במילה אחת: פיצוציות. 

הפיצוציות הן ממש כמו תחנות שתייה בריצות עירוניות. הן פתוחות 24/7 (כמובן שיש לברר ולוודא מראש) ומספקות מגוון של מוצרי שתייה שאינם רק מים. בפיצוציות רבות יש גם איזוטוני בבקבוק מוכן מהסוג המועדף עלי. לעיתים, אם ארגיש את הצורך, אקנה גם מיץ פירות או ממתק גומי בכדי להכניס סוכר לגוף.

ריצה עירונית – טיפים להצטיידות

אשראי במכנס ולא בתיק- שכן אנחנו נרצה לבלות זמן קצר ככל הניתן בהפסקה שכזו, ולא להתחיל לפשפש ברוכסנים וכיסים שעל גבינו. כך אמצעי התשלום שלי (ששמתי בניילון קטן להגנה מזיעה) זמין לשליפה מהירה. שימוש במזומן הוא מסורבל, לוקח יותר זמן ומפיק עודף מיותר מבחינת משקל, מקום והתעסקות. 

הכירו את הפיצוציה-מיקוד במטרה ויעילות בזמנים- להסתובב ולעשות שופינג זה נחמד, אבל לא באמצע ריצה ארוכה. אני מדמיין מנטלית בדיוק מה אני צריך ואיפה זה נמצא, ניגש ישירות אל המקרר עם המיץ או המדף עם החטיף, משלם ויוצא. 

ציוד תומך מילוי מהיר- עד שמצאתי את הציוד הנכון, המילוי עצמו עלה לי בזמן ובתסכול רבים ביותר. יש לי מספר שקיות שתייה, כולן עלו לא מעט ומיצרנים נחשבים ומוערכים, אך מצאתי שרק ה Hydrapak של Nathan מספקת אחיזה טובה ופתיחה מהירה של השקית. יצא לי לבזבז עשר דקות בנסיונות מילוי שקית שתייה אחרת, יקרה ונחשבת, ב3 ליטר מי עדן באמצע הלילה, בזמן שהמוכר מציץ עליי עומד מתוסכל ומסנן קללות. השקית פשוט היתה חלקה מאוד ומערכת הפתיחה שלה מצריכה התעסקות עדינה וקטנה, ואין איך לנגב את הידיים כי כולך רטוב מזיעה. 

חוץ מקניית שקית ובקבוקים מתאימים לווסט, אני ממליץ לתרגל את עניין המילוי מחדש כמו כל מיומנות אחרת שתרצו לבצע טוב ומהר. 

את שקיות הג'לים שאכלתם אנא שימו בשקית כריכים קטנה וזירקו לפח בסוף הריצה. לא תמיד יש פחים קרובים, ואנחנו לא מלכלכים את הסביבה, גם בעיר וגם בשטח, אפילו אם כבר מלוכלך שם. 

אנחנו לא לבד

ברור שאנחנו האדם החשוב ביותר על המדרכה כרגע, אבל כנראה שלאחרים זה פחות ברור. לא אוכל לספור את הפעמים בהן רק באינסטינקט מפותח נמנעתי מלהתרסק בנערה בת 15 שפרצופה קבור בסלולרי, באבא עם עגלת תינוקות שעבר את הפנייה מהר מדי או סתם באדם עקשן שמסרב לתת לי לעבור בשלום. כאן צריך להיות חד לא פחות ואף יותר מבשטח, ואני בניתי לעצמי כמה קודים שיסייעו לי להימנע מאי נעימויות. 

1. המדרכה שייכת לכולם – אני כנראה קצת יותר חד חושים כרגע, עם הריצה והמוזיקה שלי, מאשר זוג אוהבים שיצא לטיולון רגוע של אחר הצהריים. חובתי היא לאפשר לאחרים להמשיך בשגרתם, ולא להכניס אותם בכוח לעולמי המיוזע. אם צריך לזוז הצידה או לחכות שמישהו יעבור-זה המחיר שעליי לשלם. זה לא מסלול ריצה אולימפי כאן, וזכותם להיות כאן בדיוק כמוני. 
2. טקט – אם אני מגיח מאחורי בחורה, במיוחד בשעות החושך ובסביבה שקטה וריקה יחסית-אשתדל להתרחק ממנה ככל הניתן ולא להפתיע. קרו לי בעבר מקרים לא נעימים בהם אנשים (ובייחוד נשים) קפצו מכך ששעטתי לעברם או חצו את הרחוב כשראו אותי מגיע. לא מאשים אותם. לכן, אם הם לא רואים אותי ואני רואה אותם-אשתדל לא להבהיל ולא להקפיץ. 
3. כלבים – בדרך כלל לא מהווים בעיה מאחר ואזרחים שומרי חוק מסתובבים איתם קשורים ולעיתים חסומי פה, ומאחר ואני אוהב ומבין כלבים ואיני מפחד מהם, הם בדרך כלל לא יאתגרו את הריצה שלי ולא ינסו כלום. מקרה מעניין שקרה לי כשכלב מאוד גדול, שובב ולא מסורס התלהב ממני ופשוט הצטרף אליי לריצה צמודה של מעל לקילומטר. היה נחמד. 
4. אוכלוסיה בעייתית- כשאני רץ בלילה באיזור מועדונים ובילוי, לעתים יצאו מהמועדון שתויים, מלאים אנרגיות ומחפשי צרות. אני פשוט מתעלם לחלוטין מתגובות כאלו ואחרות (אני 1.91 ושוקל מעל מאה קילו, וכנראה מהווה מטרה פחות אטרקטיבית להצקות. לכתבתי: ריצות במשקלים גבוהים).
   פעם שתי נערות ראו אותי ואחת החלה לרוץ איתי לאורך כשש-שבע דקות. סתם ככה, ללא מילה בינינו. לעיתים בני נוער יצטרפו אליך לכמה מטרים סתם כדי להצחיק את עצמם או את חבריהם, לעיתים אנשים ינסו להפריע לך דווקא, לעצבן אותך או סתם לעודד אותך. אני עם אוזניות ונמצא בטראנס במהלך הריצה ופשוט לא מעניין אותי מה אחרים עושים.

בטיחות

ב ריצה עירונית יש הרבה סכנות: חציית כבישים, רוכבי אופניים חשמליים הטסים על המדרכה ושאר נקודות תורפה בטיחותיות. חשוב לזכור שהדבר החשוב ביותר בריצה הוא לחזור ממנה בשלום. שום דבר לא שווה סיכון.

• ציוד מתאים- אמנם לא רצים כאן בהרים או במדבר, אבל אני ממליץ על פנס ראש בכל ריצת לילה, גם אין לא צפויות נקודות חשוכות בדרך. מקסימום יישאר בכיס. לעולם אין לדעת. המחמירים מוזמנים להוסיף נצנץ אחורי-יעיל במיוחד לדו-גלגלי ששועט מאחורה ועסוק בסלולרי. כמו כן, היו מודעים למזג האויר והתלבשו בהתאם-מתווה עירוני אינו תחליף לכובע טוב או חולצה ארוכה ביום קר במיוחד. 
• ללא שולי כבישים- ככלל, אני נמנע ככל האפשר מריצה בשולי כבישים, הדבר מסוכן מאוד ומיותר רוב הזמן. בפעם היחידה שעשיתי זאת קרעתי את הטייטס החדשים לחלוטין שלי, מאחר ורצתי מעבר לגדר הבטיחות ונתקלתי עם הירך בזיז המתכת שלה. 
• ללא אזורי בנייה- אזורי בנייה הם גם מקום שעדיף להימנע ממנו ב ריצה עירונית מאחר והם מלאים במסמרים, מוטות פלדה ושאר נקודות הצטיידות בטטנוס. כשרצתי ליד גדר התוחמת פרדס גיליתי רק לאחר הריצה שדרכתי על מסמר חלוד שחדר לי את הסולייה ונשאר לי בנעל במרחק מילימטר מהבוהן הגדולה. בקלות הריצה הזו יכלה להסתיים במיון. 
• חציית כבישים- כשאני צריך לחצות כביש אעשה זאת עם מוזיקה כבוייה ודגש כפול על כללי הבטיחות-לא בריצה פרועה, ועם מבטים לכל הצדדים. לא אסמוך על אף נהג שיעצור לי אוטומטית כשיראה אותי מתקרב למעבר חצייה.
• אופניים חשמליים- החולי הגדול ביותר בריצות האלה. על מדרכה צרה ניצמד לצד ללא זגזוג. תמיד להעיף מבט לאחור לפני תנועה הצידה. לעולם לא אבין רצים שנמצאים על מסלולי האופניים, במיוחד ובמיוחד כשסמוך למסלול נמצא שביל להולכי רגל ורצים. קרה שרוכב עבר סנטימטרים ספורים ממני על המדרכה ב30 קמ"ש, סתם בכדי להפחיד ולהקפיץ. אין הרבה מה לעשות עם זה חוץ מלאחל לו כל טוב בהמשך ההתמודדות עם החיים כאדם מטומטם. 
• סלולרי אשראי ומזומן- לכל ריצה ארוכה אני לוקח את השילוש הקדוש. לעולם לא נדע מתי נזדקק לאחד מהם. 

ריצה עירונית- שווה!

מיותר לציין שהחסרונות של ריצה עירונית ארוכה הם סרבול מה מבחינת חופשות, שעת פעילות התחבורה הציבורית ותלות בלו"ז כללי, שכן הלוגיסטיקה מסביב מאריכה את זמן הפעילות מחוץ לבית, אבל הריצות האלה הן מהזכורות שעשיתי ובהחלט מיוחדות יותר מלצאת למסלול הריצה שעל כביש עוקף או סתם מסביב לשכונה. 

הסיפוק שבלתכנן מסלול, לצאת מעיר אחת ולחצות מספר ערים ולהגיע ליעד כלשהו שבו מחכה לך פעילות נחמדה כגון יציאה עם חברים, האוכל של אמא או פשוט לחזור הביתה לאחר הלוך-חזור ארוך ומייגע, טומנת ערך מוסף גבוה בהרבה מסתם לצאת לסיבוב.  

הכותב: טל בכר-גיטריסט, טיילן ואולטרה מרתוניסט בן 41. בעל תואר בספרות אנגלית ותעודת הוראה מבר אילן. מורה לאנגלית בתיכון, נשוי+1. תמיד מחפש את האתגר הבא בספורט ובמוזיקה.