למרות שכל רץ הוא פתית שלג ייחודי עם סיפור ריצה אישי ונוגע ללב, ניתן לזהות מחזוריות אופיינית לרובנו. מבטטת כורסה עם עודף משקל דרך שבירת שיאים ועד לגורו ריצה או איש ברזל – איך עושים את זה ומהם השלבים השכיחים בדרך? מחזור החיים של הרץ החובב כאן לפניכם
נקודת המוצא והאירוע המכונן
כולנו התחלנו שם: השילוב של החיים בישראל עם הלחץ הבלתי פוסק, קריירה תובענית, משפחה, ילדים וחברים פשוט מורידים את הריצה לתחתית סדר העדיפויות. פתאום, בגילאי 30-40 אתם מוצאים את עצמכם בטטות כורסה פר אקסלנס. הגוף לא בכושר, אולי גם עודף משקל, בעיות גב והתנשפויות יתר בזמן עליית מדרגות. אתם מתחילים לא לאהוב את מה שאתם רואים במראה וההרגשה של חוסר אנרגיה, עייפות וכובד מלווה אתכם חלקים נרחבים מהיממה.
אבל אז מתרחש האירוע המכונן: בגלילה האינסופית ברשתות החברתיות אתם נתקלים בפוסט של חבר/ה שהצטרפו לקבוצת ריצה ועפים על החיים, ירדו במשקל, נראים חטובים, אולי אפילו סיימו בהצלחה מירוץ או שניים. מה? איך זה קרה? גם אתם רוצים! בו במקום אתם מחליטים שדי, מספיק – הגיע הזמן לקחת את עצמכם בידיים. אתם מתחילים לעשות קצת בדיקות ובירורים בלוח הקבוצות השלם של ראנפאנל או לוקחים מאמן אישי שיאמן אתכם מרחוק.
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
אין התחלות קלות
כל אחד זוכר את האימון הראשון בקבוצה – מגיעים עם חששות, לא בטוחים אם נעלי ההתעמלות שלכם מתאימות לריצה, אולי גם אין לכם בגדי ריצה מנדפי זיעה ושעון מתאים. אתם מרגישים קצת מאוימים מהדבוקה המהירה בקבוצה וחושבים לעצמכם: ״אני בחיים לא אוכל להגיע למהירויות האלה ולרוץ בכזו קלילות״. אין לי סטטיסטיקה מדויקת אבל הרבה מצטרפים חדשים לקבוצה לא שורדים את החודש-חודשיים הראשונים בקבוצה. הסיבה היא שאלו החודשים הקשים ביותר: הגוף לא רגיל לפעילות החדשה, אימוני הריצה מתנגשים עם פעילויות אחרות בשגרת החיים ויש צורך לסדר מחדש את לוחות הזמנים ולרתום את הבית, המשפחה ולפעמים גם העבודה על מנת להתמיד.
בתקופת ההתחלה כל אימון מרגיש כמו סבל ולא ממש מתקדמים. המאמן נותן לכם אימונים המשלבים הליכה וריצה קלה כשכל שאר חברי הקבוצה מדברים על ״אינטרוולים, פארטלק ומתגברות״ ולכם זה נשמע כמו סינית. אתם חושבים לעצמכם ״למה בכלל נרשמתי לחוג הזה, לא כיף פה״. ואז, אחרי שבועות ספורים משהו משתנה, השרירים כבר לא תפוסים כמו מקודם, אתם מצליחים לרוץ ברצף כמה קילומטרים, מוצאים את המקום שלכם בקבוצה עם רצים ברמה דומה ואולי גם רואים ירידה במשקל של קילו או שניים. זה עובד! היה שווה להירשם לחוג הזה!
מתקדמים בקבוצה מטסט לטסט
שבירת שיאים ומראה חטוב
מכאן, השמיים הם הגבול: בכל ריצת נפח נשבר שיא המרחק שלכם, שעון הריצה ואפליקציות כמו גרמין וסטראבה מחלקים לכם גביעים ותשבוחות על בסיס שבועי, אתם מתחילים לקבל מחמאות מהסובבים אתכם על מראה חטוב והישגים בריצה, מרגישים את הדופמין אחרי כל אימון ותחושה של גיבורי על.
הגעתם לשלב הבא שבו אתם מוכנים למרוץ הראשון שלכם, יש לכם מיליון שאלות: איך מתאמנים וכמה זמן לפני, לאיזה מרוץ ומרחק כדאי להירשם, מהו המסלול ואיך יודעים לאן לרוץ, מתי אוספים את הערכה, איך לעזאזל מחברים את מספר החזה שישאר ישר, איך שותים תוך כדי ריצה ומה קורה אם צריכים לשירותים באמצע? יותר מדי סימני שאלה ופחות מדי תשובות. זה הזמן לשאול את המקצוענים ולפנות למקור המידע האמין ביותר – הרשתות החברתיות (טעות! כי תשובות מקצועיות מוצאים ב RUNPANEL בתג (לראנפאנל התשובות: בתג "אימון וטיפים")
אם מוצאים מרוץ מספיק נישתי, יש סיכוי לפודיום
פריקים של הדבר
חיש מהר אתם נשאבים לתוך מחילת הארנב ומגלים עוד ועוד קבוצות ריצה ופורומים שונים במדיה החברתית. אתם צורכים בשקיקה כל פוסט שעון וכל תמונת קו סיום עם תנועת הניצחון או נעיצת השיניים במדליה המיוחלת. עם הזמן אתם אוזרים אומץ והופכים מהשואלים הצעירים למשתתפים אקטיבים בסצינה. אתם מדלגים מפוסטים בעלי אינטרסים של שגרירי מותגים ומאמנים לכתבות מקצועיות על הענף ומתחילים לענות על שאלות ולהמליץ בעצמכם.
משב ההתלהבות מהתחביב החדש לא עוצר בעולם הדיגיטלי – אתם משתפים את כל הסובבים אתכם בכל פרט ופרט: האימון המוצלח האחרון בו עקפתם חבר לקבוצה בישורת האחרונה, ההכנות למרוץ הקרוב וכמובן מרבים לשתף תמונות ריצה בפוזות מגוונות (למדתם איך לצאת דוגמנים בתמונות ריצה). לא מספיק שבסביבתכם הקרובה צריכים לסבול את החפירות שלכם על ריצה, גם יום של ריצה לא מוצלחת, משבר מנטלי או רחמנא ליצלן, פציעה יגרמו לדכדוך, ויסות מנטלי מאתגר ופריקת תסכול על המשפחה, החברים והקולגות בעבודה.
התואר הקדוש – להיות מרתוניסט
צברתם כבר קילומטראז' בתור רצים חובבים, צלחתם גם מרוצי 5 ק"מ, 10 ק"מ ואפילו חצי מרתון. הגיע הזמן לאתגר האולטימטיבי: ריצת מרתון מלא. גם אתם רוצים להדביק את מדבקת ה-42.2 על האוטו ולשאת את התואר מרתוניסטים בגאון. אתם מתייעצים, בודקים, קוראים את כל הטיפים למרתון מלא, או סתם ברגע של ספונטניות נרשמים למרתון. עכשיו כל מה שנשאר זה להתאמן ולסיים אותו, כמה קשה זה כבר יכול להיות?
ובכן, קשה מאוד ולעיתים החלום נראה בלתי-אפשרי, שדים ומחשבות כאלו צצים תוך כדי ריצת נפח ארוכה בה כלום לא מתחבר. אתם מתחילים להתאמן, צוברים קילומטרים שבועיים בהדרגה ולעיתים נסוגים קצת לאחור בגלל אימון לא מוצלח או ריצה שנאלצתם לחדול באמצע. אך לפתע מתחברים להם כמה אימונים ברצף, אתם מצליחים לייצר ריצות נפח איכותיות ונראה שאתם על הגל! מרוב אושר אתם מגדילים ראש ומוסיפים עוד קצת: קצב קצת יותר מהיר מהתכנית, עוד כמה קילומטרים כי הרגשתם טוב ולא נעים לייבש חברים לריצה. או אז, בלי הודעה מוקדמת היא מופיעה במלוא הדרה – הפציעה.
הפציעה הבלתי נמנעת (והחזרה ממנה)
אני לא מכיר רצים שלא נפצעו, זה מתישהו חייב לקרות, אבל העיתוי הכי גרוע הוא לפני מרוץ חשוב, בדיוק בתקופה בה אתם בשיא הכושר. אתם מנסים שיטות טיפול בכאב: קרח, חבישות, משחות, מתיחות, עיסויים, צילומים. מחפשים המלצות לפיזיותרפיסט, קונים רצועה, פיתה וגליל ומעלים תמונות של האיבר הפצוע עם עיגול סביב מקור הכאב לרשתות, בתקווה שימצא השמאן עם פתרון הקסם שיחזיר אתכם למסלול כמה שיותר מהר. זה לא קורה ואתם נאלצים להפחית את העומס ולפעמים גם לעשות הפסקה בריצה עד יעבור זעם.
ממש לפני שמסירים אתכם מתורנות הבירה של ריצות סוף השבוע, אתם חוזרים בהדרגה. שילוב כלשהו של הטיפולים עזר ואתם מתחילים שוב את הטיפוס הסיזיפי לפסגת הכושר שכבשתם טרום הפציעה. החזרה איטית ומתסכלת אבל מחשלת. מגיבורי העל הבלתי מנוצחים של השלבים הקודמים אתם לומדים על בשרכם שיעור בענווה (איך להימנע מפציעות). חזרתם למסלול, קבעתם יעד למרתון ולאחר מסע מפרך הגעתם ליום המרוץ.
למרתון חוקים משלו, הקיר המפורסם ממתין בסבלנות אי שם בקילומטר 35 אך למרות כל הבלת"מים, האתגרים וחוסר הניסיון אתם מגיעים במצב צבירה כזה או אחר לקו הסיום – עשיתם את זה, אתם מרתוניסטים! אפשר להתחיל לחגוג ולהסיר את כל האיסורים והמגבלות שהקפדתם עליהם כל תקופת האימונים האינטנסיבית. הגיע הזמן לפרוק כל עול באוכל, אלכוהול ויקיצה טבעית בשעות בוקר מאוחרות. איזה כיף!
הכותב: אלי ארקוש בסיום מרתון קשוח בצפון קרוליינה
צומת הדרכים בחיפוש אחר פסגות חדשות
עוברים כמה ימים של היי מטורף ופתאום משהו משתנה: אתם מרגישים את העקצוץ הזה שמדגדג לכם לחזור לרוץ, אך הפעם הוא מהול בתחושה מדכדכת של בלוז פוסט-מרתון – בשביל מה לחזור לרוץ אם אין מטרה באופק? מה, להירשם לעוד מרתון? הרי השני לא יתן את החוויה הראשונית העוצמתית כל כך, והרי אתם זוכרים את התלאות שעברתם בדרך. לעבור את כל זה שוב רק בשביל לשפר כמה דקות, אם בכלל? ואם המרתון השני יהיה גרוע יותר מהראשון, עכשיו כבר יש רף להשוואה. אולי כדאי למצוא אתגר אחר, גדול יותר?
מצומת הדרכים הזו הדרך מתפצלת לכמה כיוונים אפשריים: חלקכם תסתפקו במרתון יחיד כנקודת שיא ותמשיכו בריצות ומרוצים קצרים יותר. חלקכם תרשמו לעוד מרתון בשאיפה לשפר את השיא האישי ותתחילו לשאוף ל"סאבים" ברמות שונות, המפורסם בהם הוא סאב 3 (ריצת מרתון בפחות משלוש שעות). מטרות מרתון נוספות עשויות להיות לרוץ את כל המרתונים בארץ, אולי לרוץ מרתון בחו"ל ואם כבר בחו"ל אז לנסות ולהתקבל לאחד מששת מרתוני המייג'ורס, המפורסם בהם הוא מרתון בוסטון הותיק.
אולטרה-מרתוניסט, איש ברזל או מאמן ריצה
לאלו מכם שהמרתון רק פתח את התיאבון, מסתבר שיש גם שגעונות גדולים יותר: רצי האולטרה-מרתונים שבשבילם מרתון הוא רק נקודת פתיחה. המקצים מתחילים מ-50 ק"מ בים המלח, 60 ק"מ בסובב עמק ועד 100 ק"מ, 100 מייל, ספרטניון, ספרטתלון ומרוצים רב יומיים.
תואר כבוד אקסקלוסיבי יותר הוא איש ברזל שמקנח בריצת מרתון אחרי גמיעת 3.8 ק"מ שחיה ו-180 ק"מ רכיבת אופניים. לאתגר הזה כבר דרושים משאבי זמן וממון רציניים יותר וגם סביבה תומכת ומפרגנת (או גירושין). המסע לאיש ברזל יכול לקחת חודשים ארוכים ואף יותר משנה דרך מקצי הטריאתלון השונים ובניית הכושר והסיבולת לשלושת הענפים גם יחד במקצה המלא.
טעימה מטריאתלון
יש כאלה שנועדו להנהיג, אולי הגיע הזמן לצאת מהקוביה הקטנה שלכם, לקחת את המושכות לידיים ולהירשם לקורס מאמני ריצה בשיאים, ביה"ס למקצועות הספורט או בוינגייט. הלא עם הזמן פיתחתם זוית ראיה ייחודית ואידיאולוגית ריצה שונה מכל שאר המאמנים. אתם רוצים למצוא קהל מעריצים (אהה, כלומר, מתאמנים) שירוצו אחריכם באש ובמים, בטוח שיש מקום לעוד קבוצת ריצה באזורכם. כל מה שאתם צריכים הם כמה רצים מתחילים שיתנו לכם צ'אנס ותשלום חודשי בשביל שתקחו אותם למסע שישנה את חייהם, מבטטות כורסה לרצים חטובים.
לקב' השקטה והסודית של ראנפאנל כנסו לפה:
זיכרונות משיאי העבר
בין אם רצתם מרתון אחד, יותר או בכלל לא, הפכתם לטריאתלטים או למאמנים – פסגת הכושר בה קבעתם את השיאים האישים של חייכם היא חמקמקה. כרצים חובבים אך תחרותיים, בעיקר עם עצמכם, תמיד תהיו במרדף אחר הפסגה הבאה. אך יבוא יום ותאלצו להשלים עם העובדה שהשיא כבר מאחוריכם וכל מה שנשאר לעשות הוא להתרפק על זיכרונות העבר ממרוצי השיא הנוסטלגים. מרוצים בהם היה לכם יום מושלם, נתתם את הכל והרגשתם מלאי כוח גם בקו הסיום. מה לא תתנו בשביל לחוות רק עוד פעם אחת את אותה תחושה נפלאה של גיבורי-על בלתי מנוצחים.
155 מרתונים בתמונה אחת, אני אחראי רק לחמישה מהם
בשלב האחרון הגיע הזמן להודות על התקופה היפה ועל היכולת להמשיך לרוץ, הפעם פחות תחרותיים ויותר חברתיים. להתמקד בלתרום משהו הלאה לרצים המתחילים: מילה טובה, טיפ של אלופים או קודוס בסטראבה. הרי פעם – גם אתם, הייתם במקומם.
