מקריאת פוסטים של החודש האחרון בקבוצות ריצה בפייסבוק הסיבות הכי שכיחות לאובדן המוטיבציה לרוץ הן –

  • אוףףף, החום. מה הפתרון?
  • קשיי ההשכמה המוקדמת. מה עושים חוץ מ-14 נדנודים ב-5 שעונים שונים?
  • גיליתי שריצה היא פעילות משעממת, זה רק אני?
  • השגרה באימונים לא מרגשת ולא מחדשת וזה מייאש עם הזמן.
  • לפעמים אין שיפור ואז אין דרייב, מה עושים?
  • יש לי כאבים, האם זה אומר להמשיך או לנוח?
  • ברוב הפעמים המאמץ כפוי טובה ולא מתגמל
  • לפעמים אני מנסה לפענח "למה" בכלל אני רץ ואין לי תשובה חזקה

הטעות השכיחה ביותר היא שמוטיבציה פירושה כוח רצון, וכוח רצון פירושו דחף פנימי לעשות מעשה. אולם כשרוצים להגיע מוכנים למרוצים או לפתח אורח חיים בריצה, מבינים שכוח הרצון והדחף לא עוזרים ומה שדרוש הוא להתחבר לכוח אחר – כוח ההתמדה. כמטאפורה מנהיגה – אם כוח הרצון זה זינוק בעליה, אז כוח ההתמדה הוא מצב שיוט. אולם איך מגיעים מצב שיוט?

מאת: יגאל רווה
לא נרשמתם עדיין למנוי חינם? עשו זאת כעת:

מנוי חינם על מגזין RUNPANEL!

נהנה מקריאת הכתבה? זו לא האחרונה...
הזן את כתובת הדוא"ל שלך והצטרף להמוני המנויים למגזין של RUNPANEL.





מודל מעניין שיכול לסייע

מדי פעם מופיעה שאלה (עם תלונה חבויה) – "איפה אפשר לקבל זריקת מוטיבציה לצאת לרוץ?". בד"כ פונים למאמן ריצה או לחוכמת ההמונים בפייסבוק. רוב התשובות לא ממש מספקות את השואל/ת, והסיבה היא שהנחת המוצא של השאלה היתה שכולנו זהים מבחינת המוטיבציות שלנו. אבל אין שגוי מזה. מדע המוטיבציה (כן, יש תחום מחקר כזה) גורס שיש פרופילים שונים של אנשים ולכל אחד יש טריגרים שונים ליצירת מוטיבציה. ככל שאתה יודע טוב יותר איזה סוג פרופיל אתה, יהיה לך קל יותר לעצב את המסע שלך ולהתחבר לדרייברים הטבעיים שידחפו אותך קדימה בזמנים קשים. סוג הפרופיל הוא "סוג השחקן" שאתה בהקשר למשחק שאתה משחק.

מודל מעניין שפותח ע"י חוקר המשחקים פרופ' ריצ'ארד באטלר יכול לסייע לך להבין איזה סוג שחקן אתה, ובכך למנף את היכולות שלך להתמיד לעבר המטרה הגדולה ולעצב אורח חיים. המודל מתאר 4 סוגי שחקנים כשלכל אחד טריגר מוטיבציוני ייחודי להתמיד במשחק (בריצה, במקרה שלנו):  

ההישגי:

  • מתרחש בפרופיל של שחקן בודד (ללא אינטראקציה עם אחרים) שפועל בעולם המציאות
  • ההישג הוא קריטי להפעלת טריגר המוטיבציה. מטרה מדידה בזמן, במרחק, בדופק, צל"ד, סח"ח, בד"ח, קשק"ש, וכדומה. בכל ריצה הוא יבדוק אם שיפר את השיא האישי או הקבוצתי וישווה לאחרים.
  • בסיום כל ריצה הוא ישאל "כמה עשית? באיזה קצב?", לכן הוא חש לעג וחוסר כבוד כלפי אלו שמכנים את המרוצים "העיקר ההשתתפות"
  • ארון הגביעים שלו הוא ההכרה ביכולותיו. קביעת ההישג הבא הוא הטריגר לקום בארבע בבוקר
  • Hard Fun – לפעמים נראה לאנשים מבחוץ שההישגי בכלל לא נהנה מהריצה. אבל עבורו הקושי שיש בריצה עצמה לא שקול לתענוג ההישג שיגיע בסוף. זה לא תחביב עבורו – הוא עובד בזה!

ה"רוצח":

  • מתרחש בפרופיל של שחקן בודד (ללא אינטראקציה עם אחרים) שפועל בעולם משלו.
  • הוא מונע מנקמה.
  • טריגר המוטיבציה דומה להישגי בתשוקה שלו לניצחון, אבל בהבדל אחד שניצחון בלבד לא מספק אותו, הוא חייב לנצח ומישהו אחר חייב להפסיד (משחק סכום אפס).
  • כמות אנשים שהוא "הרג" (ניצח) מסמלים עבורו את ההכרה והכבוד ליכולותיו, ולכן ככל שיש יותר מופסדים כך טריגר המוטיבציה שלו גדל.
  • בארוע ריצה שאחרים מכנים "מרוץ" הוא יכנה "תחרות".
  • לכן מצד אחד הוא זאב בודד, מצד שני חייב להתחרות באנשים כדי שטריגר המוטיבציה יופעל.
  • מכיוון שהמוטיבציה היא לגרום לאחרים להפסיד, הוא חייב להיות מקצוען מלוטש טוב יותר מהיריב.

image1

החברתי:

  • מתרחש בפרופיל של שחקן שנושם אינטראקציה עם הסביבה.
  • טריגר המוטיבציה הוא חברתי ורצון להשתייך לקהילה אכפתית מחבריה. הם מתכננים כבר במהלך הריצה מה הם הולכים לכתוב בפייס אחרי הריצה, וזה לכשעצמו אחלה טריגר להמשיך.
  • הדינמיקה החברתית מייצרת מוטיבציה וזריקת אדרנלין. וכשהקהילה לא מפרגנת ולא תומכת הם עלולים לאבד עניין בריצה ולחפש את הדרך החוצה. אל תטעו בהם – גם כשהם משתפים בפייסבוק את ההישגים שלהם בריצה, הם לא יהירים, הם רק רוצים פרגון (לייק, אם אפשר) ותמיכה רגשית ("וואו, אלופה").
  • כשהחברתי רץ עם הקהילה שלו הוא מרגיש שנוצרה דבוקה בעלת כוח וכל אחד מחבריה משמש רכיב בתוך כוח גדול ממנו.
  • הדינמיקה החברתית, ולא הריצה עצמה, היא הטריגר המוטיבציוני להתמיד. נדגיש – התוצאה וההצלחה האישית חשובים, אלא שבניגוד להישגיים הריצה מייצרת את ההקשר והמסגרת ההכרחיים שבתוכה תתקיים הקהילה בעלת תחום עניין משותף.
  • חלק מרכזי מהעיסוק בריצה הוא הקלה נפשית וריחוק מחיי היומיום. לכן הוא יכול לקיים שלושה מעגלים חברתיים – קבוצה לרוץ איתה, קבוצת פייסבוק לשתף אותה בחוויה (בצילום מהסטראבה ו/או צילומי הזריחה) וקבוצת-חברים-לא-רצים כדי להיות שגריר של "התחביב הממכר".

image3מגלה היבשות (Explorer):

  • מתרחש בפרופיל של מי שפועל מחוץ לעצמו ומייצר אינטראקציה עם הסביבה.
  • טריגר המוטיבציה שלו הוא לחקור את הלא ידוע ולהביא בשורות ולמידה חדשה לקהילה החברתית שלו. למשל – טכניקות ריצה, תכנית הדרך, סוגי נעליים חדשות, וכד'. עבורו העולם הוא מעבדה שכיף לנסות ולהתנסות בה.
  • "אתם חייבים לשמוע מה מצאתי", זה טריגר חזק מאוד להתמיד. אולם כשאין מה לחדש או שאין מי שרוצה להקשיב הוא נזרק מהקהילה לחלק המגרש של ההישגי ושם מאבד מוטיבציה והגשמה עצמית.
  • הריצה עבורו זו התנסות שממנה הוא יכול להפיק תובנות (על ריצה אבל גם על החיים), מציאת דרכים חדשות, טכניקות חדשות, ועוד אמצעים שהוא יכול להעשיר את הקהילה.

ההשלכה על מאמנים, ושביעות רצון מתאמנים בקבוצות

מאמני קבוצות או מנהל חדרי כושר – טבעי שהלקוחות שלכם יהיו מותאמים לפרופיל שלכם. אולם אם תרצו להרחיב את קהל לקוחותיכם כדאי שתלמדו את הסגנונות של השונים מכם. להישגי תתייחסו כמו מנהל ייצור, תנו לו יעדים, מדדי ביצוע במספרים, תכנית ומשימות. החברתי רואה באימון אירוע חברתי, ולכן תתייחסו בהתאם (חיוך, סבב קפה בזמן האימון, פרגון) ובתרגילים תציעו להתאמן בזוגות או יותר. לאקספלורר אתם חייבים להסביר למה הוא עושה את התרגילים וחשוב יותר – לגוון אותם. אם תיתנו לו כל שבוע לעשות סקוואטים ולאנג'ים איבדתם אותו.

גרף

ולפני סיכום הנה חידון:

זהו את הפרופילים הבאים – ארבעה אנשים הלכו בשבוע שעבר לדקתלון – אחד הלך וצילם מחירים ומדפים לדיווח בפייס עם המלצות קניה. השני צילם רק את השקית של עצמו ודיווח שעמד בהישג של המתנת 3 שעות בקופה וחסך 69.90 שח. השלישי הלך כי כולם הולכים ורצה להיות חלק מההיסטוריה של אירוע כזה (וחוצמזה יהיה כיף להיפגש עם חבר'ה כמוהו). ואחרון הלך כדי לקנות (גם מה שהוא לא צריך) כדי לדפוק את XYZ על כל השנים שמכרו לו ביוקר.  

סיכום

לפני מספר שנים הייתי הולך לשחק כדורגל בשכונה בכל יום שני ב 19:30. אני זוכר שבשלב מסוים הרגשתי שאיבדתי מוטיבציה להמשיך לשחק וניסיתי להבין למה. רגע ההארה הגיע בסיום אחת ההתקפות כשגערתי בשחקן שאיבד הזדמנות מצוינת לגול, ומישהו שם לי יד על הכתף ואמר "עזוב, מה אתה מתעצבן, אנחנו בסה"כ באים פעם בשבוע ליהנות", עניתי לו בלי לחשוב "אתה נהנה להחמיץ הזדמנות? אני רוצח, אני נהנה רק כשאני מנצח" (בדיעבד נראה לי שהוא קצת נבהל). וכאן הבנתי שכמעט כולם באים להעביר ערב חברתי ואני חייב לנצח, וזה לא מסתדר. אני גם מקלקל להם וגם לא נהנה. התשוקה למשחק חזרה כשהכרתי חברים חדשים שמוכנים לעשות הכל בשביל גול.

חשוב לציין שרוב בני האדם מוצאים את עצמם ביותר מאשר פרופיל אחד (למעט אחוז קטן של אובססיביים קיצוניים), וזה משתנה מתחביב לתחביב. אני גיליתי שבריצה אני יותר "מגלה יבשות" (60%) וגם חברתי (25%) וטיפה הישגי כי אני זקוק ליעד (15%), אבל ממש לא "רוצח" כמו בכדורגל (כי בריצה היריב העיקרי הוא … אני).

מושג ההתמדה הוא כוח שיוט ולא דחף שנובע מכוח הרצון נקודתי. כוח השיוט של כל אחד מאיתנו מורכב מטריגרים של מוטיבציות שונות מתוך אחד, שניים או יותר מארבעת סוגי השחקנים הנ"ל. אם אתם מרגישים שחיקה תתחילו לחפש את מקורות המוטיבציה שלכם – תנסו להחליף נוף (יציאה מהעיר לשטח נתנה לי "בוסט" אדיר), אולי קבוצה, תנסו לרוץ לבד, תקבעו מטרה קרובה בעלת מדד ברור (דופק, מרחק, זמן, משקל, ועוד). ככל שנבין טוב יותר את עצמנו ואת הטריגרים שמפעילים אותנו, כך נדע להגמיש את התנאים כך שנמשיך תמיד להיות במצב שיוט ללא חסמים ומעצורים ונוכל להמשיך לרוץ למען ההישגים שלנו, או למען הניצחונות, למען החברים והכיף או למען מסע התגליות שיתגלו בדך הבלתי נגמרת הזו שמכונה האהבה לריצה למרחקים ארוכים.

מאת: יגאל רווה
מאת: יגאל רווה, (BS.C, MBA)
יגאל מתגורר בנס ציונה עם אישתו ושלושת ילדיו. חי כל חייו בעולם הכדורגל ורק לאחרונה נכנס לעולם הריצה. כבעל חברת ייעוץ הוא מייעץ ומרצה בתחומי שינוי מגוונים (ניהול השינוי למנהלים, גמילה מאכילה רגשית, תהליכי שינוי בספורט, ועוד).