חגורת ריצה… מבחן שנכנסתי אליו עם התנגדויות: אני לא אוהב לא ווסטים, לא חגורות, ולא שום דבר שמוסיף עלי דברים זזים, מכבידים או מיותרים. אבל חגורת ריצה מיותרת לאחד, והכרחית לאחר: למי מתי ואיך בכל זאת כדאי לשקול את זה, ואיך המוצר הספציפי הזה של Nathan (שעולה 299 ש"ח)? בכתבה הבאה:

מאת: גיא חלמיש
צילום: גיא חלמיש, עמית גור

מי צריך חגורת ריצה?

יש 4 רמות אסקלציה טיפוסיות בצורך להצטייד לריצות ארוכות:

    1. נטורל – רצים בלי כלום, מקסימום שקית ג'ל אנרגיה או שתיים בכיס המכנסיים – עד שמתייבשים או מגיעים לברזייה/חנות נוחות, משלימים נוזלים וממשיכים. היתרון ברור: בניגוד לטענה של תיסלם – בעיני "חופשי זה לגמרי חופשי". החיסרון בגישת הבנייה על ברזיות בדרך, היא העצירה שזה מחייב, וכן העמסת שתייה לא רצופה: תמיד עדיף כמה שלוקים מפוזרים על פני יותר קילומטרים מלגימה גדולה שלוקחת בחשבון מסע ארוך עד העצירה הבאה.
    2. בקבוק יד – פלאסקים קטנים עם רצועה שמחזיקים ביד כל הריצה. הג'לים בכיס, אבל יש את השתייה אתכם ואתם לא חייבים לעצור בשום מקום. הריצה זורמת וההזנה עובדת. אבל זה מוגבל בכמות ובנפח – לא טוב ולא נוח לסחוב ביד משקל גדול מדי, ובעיקר – המשקל הקבוע על היד מקלקל את סגנון הריצה הטבעי, מוסיף מאמץ לידיים והכתפיים והפרעה אסימטרית לתנועה.
    3. חגורה – כמו זו ואחרות שבמבחן הפעם: שפע של פירוט בהמשך, רק שפה נאמר שזה השלב האחרון לפני הנורא מכל: הווסט.
    4. ווסט ריצה – רוע הכרחי לאלה שהולכים על הגרסאות הארוכות של הריצות ופשוט חייבים מקום למספיק מזון ומספיק שתייה כדי להינות בלי לעצור. יתרון נוסף הוא באפשרות לשתות מקש הבקבוק על הכתפיות תוך כדי ריצה. אבל ברור שזו הגרסה המפריעה, מעיקה ומחממת מכולן. לטובתו ייאמר שמבחינת סטייל ומראה, זה האמצעי היחיד להפריד בין הילדים לגדולים…

 

 

חגורת ריצה של נתןערכת המתניים VaporKrar WaistPak של Nathan

תאור היצרן את הערכה מספר על רוב קראר, שהוא רץ אולטרה מינימליסטי. אני ורוב, גילינו שיש לנו משהו משותף: שנינו לא אוהבים להוסיף דברים לריצה חוץ ממה שממש חייבים. הוא השתתף בתכנון ערכת המותנים הזו, שמקבלת את התואר המרומם "ערכה" בניגוד ל"חגורה" מאחר ויש פה גם בקבוק / פלאסק שתייה גמיש בנפח 18 אוז שהם 532 מ"ל, כלומר כחצי ליטר.

  • מלפנים יש כיס עם רוכסן שמתאים לסמרטפונים, כולל הגדולים.
  • מאחור במרכז יש כיס עם מערכת לחץ קלת משקל שמחזיקה את הפלאסק, תזונה, איזה תאורה קטנה ועוד כמה דברים קטנים.
  • תכנון סגור – אין אבזם פה ו"לובשים" את החגורה, מתוכנן כך שיתיישב ויתאים למתניים לריצה ללא קפיצות גם במהירות גבוהה.
  • הרצועה העליונה עם גריפר אלסטי שמבטיח אחיזה בטוחה
  • הפלאסק/בקבוק גמיש בנפח 532 מ"ל כאמור, בעל פית פטנט לנשיכה (לא צריך להתעסק איתו בסגירה ופתיחה כדי למנוע נזילות)
  • בצד כיסי צד בעלי אפשרות הרחבה לדברים קטנים שצריך בריצה
  • משקל בלי הפלאסק: 59גר'. עם הפלאסק: 127 גר'.
  • ייבוא: דאא ספורט וטכנולוגיה. לעמוד המוצר באתר היבואן.
  • מחיר: 299 ש"ח.

    בקושי רואים את החגורה ובד"כ היא מתחבא מתחת לחולצה

לבישה והתאמה

החגורה מגיעה בשלוש מידות (גדולה, בינונית וקטנה) וקל לדעת מה מתאים לכם לפי מידת המכנסיים שלכם (המידה ב CM):

זו רצועה רחבה וגמישה ללא מחברים, כלומר "לובשים" אותה, ואז מהדקים באמצעות המותחנים המצולמים מטה. זו גישה טובה שיתרונות וחסרונות לצדה. היתרון הוא שזה שומר על צורה טוב יותר מכל מני חגורות עם חלקים צרים יותר שמתבססות על חיבור ברצועות בלבד. הבד הגמיש והרחב, מתיישב על הגוף ואינו מסתלסל סביב עצמו, אינו נפתח בטעות ומרגיש טוב על המותניים.

החיסרון- הוא שחייבים לרכוש מידה מתאימה ברמה גבוהה של התאמה, שכן הידוק משמעותי מידי יצור כפלים בצד. הבד רך ונעים בנקודה הזו אבל בכל זאת – היות והבסיס הוא היקף קבוע יחסית, עניין בחירת המידה הופך חשוב קצת יותר. האידאל הוא שהמידה שתקבלו תתיישב עליכם בול, או אפילו תמתח קלות בלי שימוש ברצועות ההקטנה, לכן אם יש ספק או אם אתם בין שתי מידות, הייתי מנסה ללכת על הקטנה יותר ונשען על האלסטיות של החגורה כולה לפיצוי קל על כך – כדי שהחצי קילו של האיזוטוני שלכם ועוד קצת מזון לא יקפצו לכל הכיוונים.

חלוקת הכיסים

יש שני כיסים גדולים: "קדמי" ו"אחורי" – במרכאות משום שאין בעיה לסובב אותם בהתאם לנוחות שלכם כך שהאחורי מלפנים והקדמי מאחור. אחד נסגר בסקוץ' קטן ואליו מכניסים את הפלאסק, והשני ברוכסן עבור הסלולרי (או דברים אחרים).  בצדדים – כיסים קטנים שמיועדים לג'לים ודברים קטנים יותר – גם הם בסוגר חלקי עם סקוץ.  הפלאסק פשוט מוכנס לכיס, ואין לו איזה מקום מיוחד מותאם בצורה כלשהי שמאפשרת הכנסה והוצאה קלים במיוחד. הוא שוכב אופקי בכיס, וכדי להוציא אפשר עם יד אחת, אולם להכנסה חזרה צריך שתי ידיים אלא אם אתם מאוד מיומנים, מה שאמר מבחינתי קצת הפרעה לתנועה בריצה והאטה.

כיס הצד

טווח הריצה

הכמות של השתייה היא זו שמגדירה את ההתאמה של שאר הכיסים לטעמי – בהינתן חצי ליטר, אנחנו מדברים על נוזלים מספיקים לכשעה ריצה (בגדול… ברור שזה אישי ומאוד משתנה עם האקלים). לפיכך, המקום בצדדים תואם בהחלט להרבה מאוד מזון ביחס לטווח הריצה שכמות הנוזלים הזו מאפשרת – לא יחסרו לכם ג'לים. 2 תרחישים אפשריים (אך לא היחידים):

  1. יוצאים טעונים במזון ושתיה, רצים כשעה על בסיס הדלק הקיים, ואז מתחילים לשתות מהבקבוק – במהלך עוד כשעה – כלומר החגורה הזו יכולה לספק לכם מספיק זמן לריצה בה תשברו את שיא העולם במרתון.
  2. אם יש לכם נקודת מילוי מים מהירה בקצה השעתיים האלה – קיבלתם עוד שעה לטווח (אבל אז תגיעו בחזור רק לחצי הדרך מההלוך).

מבחינתי, כשאני רץ עד שעה וחצי בד"כ זה מכסה בדיוק את מה שצריך!

הפלאסק והשימוש בו ובחגורה בריצה

לבישה והכנה לריצה – החגורה כאמור שלמה, וזה יתרון גדול שיש בה, בניגוד למוצרים אחרים שיש בהם כל מני רצועות וקליפסים, כיוון שהיא רחבה, נעימה ושומרת על צורה טובה-  מתיישבת בצורה נקייה ללא נקודות לחץ על המותניים. "לובשים" אותה, שמים בפנים את כל הדברים, ואז מחזקים את המותחנים בצד כך שהכל יישב בצורה נוחה, וזה אכן – מתיישב ונוח להפליא.

אני נמצא בין מידות – כלומר בדיוק באמצע בין המידה הקטנה ביותר שלא היתה במלאי כשהתחלנו את המבחן, לבין זו במידה האמצעית – ועדיין, למרות שנצרכתי למתיחה חזקה של המותחנים בצד זה יושב מעולה ונוח.

המינימליזם בא לידי ביטוי גם בכך שזה מסתתר לגמרי מתחת לחולצה, ברמה שהתקשתי לצלם את זה לכתבה הזו היא מאוד לא בולטת על המותן.

על הפלאסק – הבקבוק הזה שנקרא גם פלאסק הוא גמיש כאמור, וזה נחמד כי זה מאפשר לכווצץ אותו כשהוא מתרוקן והוא לא טופס נפח. מה שעוד יותר חשוב בכך הוא המגע שלו על הגוף – פחות חלקים קשים, זה אומר יותר נוחות בריצה גם מבעד לחגורה. כדי שבכל זאת יהיה לו איזה שהוא מבנה, יש בתוך החלק הרך פס קשה יותר שנותן לו צורה, ויש כמובן את הפקק ופית הפטנט. כדי שיהיה קל להחזיק אותו והוא לא יחליק יש בחלק העליון מעין וו שתופס את האצבעות. חכם.

כדי לשמור על גודל קומפקטי בחרו בקוטר מעט צר לפקק שלו, מה שאומר שמזיגת אבקת האיזוטון לתוכו ישירות אינה נוחה במיוחד. כדי למלא – הכנתי איזוטון בבקבוק אופניים והשפרצתי אל הבקבוק הזה את התכולה המוכנה.

בריצה – הוא מונח בתוך הכיס הגדול בחגורה, והוא זה שמייצר את רוב המשקל הנישא על הגוף (אני לא רץ עם סלולרי מאחור, אם כי זה עדיין יהיה הבקבוק שלפחות בתחילת הריצה יהיה כבד יותר). כשהוא מלא לגמרי הכיס מנופח למדי, כמעט בקושי נסגר, אבל שלוק אחד וזה כבר יושב שם הרבה יותר בקלות.

הנחה, שליפה והחזרה של הבקבוק בריצה: עניין של העדפה אישית – אני מצאתי את המיקום הנכון לבקבוק מלפנים ולא מאחור – וכך נוח לי יותר בריצה, אבל אין בעיה לסובב את החגורה ולשים את רוב המשקל מאחור.

אולי ראיתם חגורות בהן הפלאסקים יושבים במאונך בתוך כיסים כאלה. עוד לא בחנתי כאלה, אבל אומר דבר אחד על הגישה של Nathan להשכבת הבקבוק בתוך הכיס בצורה אופקית – יש בזה הגיון! פיזור המשקל והאורך עם כיוון המתיחה של כל החגורה, מפזר את נקודת המגע ומרגיש נכון ולא קופץ כשרצים.

לשתייה, יש צורך בשליפה והוצאה מהכיס- היא קלה אבל מצריכה או אימון לביצוע ללא מבט, או קצת הרכנת מבט מטה תוך כדי ריצה להביט אל החגורה. הסקוץ' הסוגר את הבקבוק הוא פצפון ממש, ונפתח בקלות – לא תריבו איתו באמצע דופק גבוה תוך צורך בקואורדינציה של מפרקי פצצות בהנדסה קרבית. מצד שני, כדי להחזיר את הבקבוק למקומו ולסגור – יש לדייק את הסקוץ' הזה חזרה כך שהצד המחושפש יפגוש את הצד הרך, ופה בכל זאת מעט ניסיון בפירוק מוקשים יעזור…

הפיה מבוססת פטנט – לא צריך לפתוח כלום או לסובב שום דבר… פשוט נוגסים קלות בגומי הפטנט ומועכים את השתיה פנימה. עם השתיה ייוצר גם ואקום והבקבוק יתכווץ, מה שלאחר כמה שלוקים מעט יקשה על משיכת נוזל – זה השלב בו תוכלו פשוט לנגוס שוב בפיה ולמתוח את הבקבוק להכנסת אוויר.

הכיסים –  הצדדיים (לג'ל) גם הם קלים לשימוש ואין בעיה לשלוף מהם את הג'ל תוך כדי. גם בהם הסקוצ'ים קטנים מדי לטעמי, אבל זה לא סיפור. הכיס האחורי עם הרוכסן מיועד לדברים שלא צריך לגשת אליהם כל הזמן כמו סלולרי ומפתח. זה רוכסן דקיק, וגם התופסן שלו קטנטן. השתמשתי בו לפתיחה וסגירה תוך כדי הריצה (עבור ה GoPro – ראו את מבחן המצלמה ב BIKEPANEL), וזה אפשרי גם בלי לסובב את החגורה כך שהכיס הזה מלפנים. הייתי מעדיף שידית הרוכסן תהייה מעט יותר גדולה.

Nathan VaporKrar WaistPak סיכום – VaporKrar WaistPak של נתן – מומלץ!

מדובר במוצר מצוין, שנוח לי מאוד לרוץ אתו, והבנתי גם בחנות שמוכרת אותו שהוא עובד מצוין ואהוב על הרבה רצים. אני מבין למה: חשבו עלינו פה ב Nathan: על הנוחות, על פיזור נקודות הלחץ, על ההתאמה האישית, ועל הצורך בדיוק בכיסים ובכמויות שתצטרכו לריצות של עד כשעתיים ללא עמדת מילוי.

בכל אירוע ארוך מכך (כזה שאין בו חובה לסחוב אתכם סמיכת מילוט, אוהל, אקדח זיקוקי הצלה, ערכת טיהור מים, אופניים מתקפלים נעליים רזרביות, ומקלות…), זה מאפשר להגיע למילוי נוסף כל שעה בערך- טווח הריצה של 500מ"ל נוזלים, בגדול.

החיסרון העיקרי והפעוט, הוא בהחזרה של הבקבוק שהוא מעט קשה יותר מההוצאה שלו. הוואפור-קראר הזה יאפשר ריצה נעימה מאוד לאורך זמן בלי המועקה על הכתפיים שמייצר ווסט, ולכן אם רק יש לי אפשרות לוותר על הווסט ולבחור בחגורה הזו – אני בוחר בה בלי להתלבט.

מאת: גיא חלמיש
צילום: גיא חלמיש, עמית גור

מנוי חינם על מגזין RUNPANEL!

נהנה מקריאת הכתבה? זו לא האחרונה...
הזן את כתובת הדוא"ל שלך והצטרף להמוני המנויים למגזין של RUNPANEL.